עינייה נפוחות מבכי
ידיה מלאות בדמעות מלאכים
פניה חיוורות כשלג לבן
לוחשת בדממה רועמת כמה סבלה וסבלה
בחצייה השני
עניים שחורות כעורב
חיוך המעטר את פניה כתכשיט
הילה העוטפת אותה בחיבוק מתמשך
אומרת לי בקול רם בדממה
כמה יפים הפרחים בחוץ
חציה אומר לה;
בסוף הפרחים נובלים וכולם שוכחים מפריחתם
בגיחוך עונה לה:
כן
כולם שוכחים מהפריחה היפה
אך מחזור הפרחים מתחיל מהתחלה
שתיהן שונות מאוד אך דבר אחד משותף להן-
את שתיהן אני רואה
במראה
3 Responses
וואו זה הדבר הכי טוב שראיתי את כנראה יפה
יפה, עמוק ומעורר מחשבה. כמו נגיעה רכה שגורמת לזרמים בכל הגוף. אהבתי.
מאוד יפה ומאוד בוגר.
כל הכבוד.