הסוד האחרון / חושן פרץ

זה היה כמה ימים לפני ה7.10, ביום רביעי אחי מאור נסע לבארי לפגוש את חברה שלו. ביום שישי הוא חזר כדי לקחת בגדים ונסע ."לאן אתה נוסע" שאלתי "אני לא מגלה לך, את תספרי לאמא " "לא לא באמת שלא " "טוב אני נוסע לנובה עם נועה חברה שלי." "מה אבל אמא לא הסכימה לך" ." נכון אבל את לא תגלי לה כי אם תגלי לה אני לא אדבר איתך בחיים ." " טוב בסדר סליחה אני לא אגלה לה ".

יום שבת הגיע שש בבוקר וישר אזעקה. ההורים שלי כל כך  נבהלו שישר אמא רצה ושברה את הרגל זה לא היה אכפת לה היא ישר התקשרה למאור אחי ." למה הילד הזה לא עונה, הוא אצל נועה ויש להם קליטה בבארי." מה, לספר להם? אמרתי בלב אולי קרה לו משהו? לא, לא -שירה לא לחשוב אל זה . אבא פתח חדשות ואז זה קרה . בחדשות ראו את התמונות של הנרצחים כמעט את כולם .ובינהם היה את אחי , ישר פרצתי בבכי ואמרתי " אמא ואבא מאור הלך לנובה ". ההורים שלי לא דיברו במשך דקה, דקה שהם רק בכו "איך לא סיפרת לי, אני אמא שלך את צריכה לספר לי הכל " .

שבוע עבר, מצאו את הגופות שלהם. של אחי ושל נועה. הגיע ההלויה וכולנו בכינו  ואני בכיתי בשקט כי הבכי שלי, זה מה שבאמת שבר את ההורים שלי.  אמא שלי לא יכלה לדבר מרוב כל הבכי.  הלוויה נגמרה ואז לראשונה מאז המקרה שמעתי את אמא שלי מדברת ברור ליד הקבר של אחי והיא אמרה " אתה מכל כך הרבה אנשים מתו אתה הייתה הלב שלי, האור של הבית, איך הלכתה ככה, למה? למה? מאורי. אני אוהבת אותך יותר מהכל ". והיא הלכה . אני ישר באתי לקבר וישר בכיתי ואמרתי בדמעות " אתה גיבור, גיבור אמיתי. לא משנה כמה כעסתי אלייך, לא משנה מה, אני עדיין אוהבת אותך. חבל שלא אמרתי לאמא ואבא שאתה הולך לנובה כי עכשיו אני באמת לא יכולה לדבר איתך .