הספד לאיש הזר/ ניריה קדם

שני פנסים ,שלושה רופאים עטורי מדים ואיברים מדממים.

זהו היום שאחרי, היום שמאז המקרה.

ברד של אש ניתך, ברד כבד קטוע מעבר לנהר

אבדה אז התקווה והכאב נפער

אך הוא, החובש את התקווה החזיר

במילה טובה , בזמזום שיר

לא נעלם, למרות שליבי כבר השלים עם העזיבה של העולם.

כל אותן דקות אחרונות, ישב איתי בקור רוח-

אני כאן, לצדך, אמר.

עיניו עיני שלום וחיוכו שווה לכל הון של יהלום.

אילולא הפיצוץ לא היה מגיע

אתך הייתי נשאר אולי תציל אותי מהלב הנשבר

את חיי הצלת איש זר

ואת פניך לא אשכח לעולם.

שכב במנוחת עולמים

אותך אוהב,

הניצול