העציץ שלא גדל

זה היה עוד יום יפה ובהיר.

 ג'ון עשה את דרכו באיטיות לכיוון ביתו בקצה השכונה, כאשר בחיקו עציץ קטן. ג'ון היה מבוגר בן 75 .

כאשר היה בן שבעים,  אשתו נפטרה.   

לאחר שאשתו נפטרה, ג'ון הפך לכעסן של השכונה וכולם הקפידו להתרחק ממנו במהירות. 

בשעה זו הגיע לביתו והניח את העציץ הקטן על אדן חלונו. ג׳ון התיישב באיטיות על הספה וחשב לעצמו "אני אדאג שהעציץ הזה יהיה גדול וחזק".

ביום המחרת ג'ון קם בשמחה והלך להשקות את העציץ. כך היה בשבוע הקרוב ושלאחריו…  

עד שיום אחד ג'ון קם כרגיל להשקות את העציץ,  ועכשיו שם לב שהוא בכלל לא גדל! 

ג׳ון כעס: "ביל המוכר שיקר לי!! העציץ היה אמור לגדול כבר". 

הוא השליך בכעס את המשפך המסכן שנח בידיו לפני רגע.

ג'ון היה מתוסכל במשך כל היום, עד שלפתע בשעות הצהריים… העציץ דיבר אליו! 

הוא חשב שהוא הוזה אך שמע את קולו של העציץ בבירור. 

ג׳ון הסתכל לעבר העציץ וראה שאכן הוא מדבר אתו.   וכך העציץ אמר לו : "ג'ון היקר, אינך אוהב את הבריות, אך אני גדל בשביל אנשים שאוהבים אנשים אחרים". 

ג'ון חשב לרגע, והעציץ המשיך "תאהב אנשים כפי שאתה אוהב אותי, ואגדל" . וג'ון ענה לו "עציץ יקר, מהיום אוהב אנשים כמו שאני אוהב אותך. אזמין את הילדים לביתי ואהיה להם כסב !" 

וכך באמת קרה, ג׳ון החל לשחק בשמחה עם הילדים בחוץ כדי שעציצו יגדל. והעציץ אכן גדל.

יום אחד, לאחר משחק כדורגל ארוך, ג'ון חזר לביתו.  

כשהגיע, אמר לו העציץ "אתה משחק עם הילדים אך אינך אוהב אותם". "נקשרתי אליהם!" -השיב לו ג׳ון -"אני כל כך אוהב אותם והם אוהבים אותי בחזרה" .

כעבור כמה שנים ג׳ון נפטר והעציץ היה לעץ גדול ויפה. העץ הגדול שנשתל ליד ביתו נקרא על שמו. בזכות העציץ הקטן שהפך לעץ, למד ג׳ון לאהוב אנשים, וכך שנותיו האחרונות הפכו לנעימות בחייו ללא אשתו היקרה.