הפיצוץ המבורך / גלעד גרלנטר

האיש שידע לעופף פשוט היה האגדה של הכפר והארץ, שמי אביתר וביום אחד הלכתי עם אמי לסיור במוזיאון לפתע הייתה בעיה בקווי החשמל, שמענו פיצוץ גדול והתחילה אזעקה ושריפה. זה הדבר האחרון שאני זוכר מאותו היום. לאחר יומיים התעוררתי בבית החולים עם היכולת לעוף, כשהרופא אמר לי את זה הייתי בהלם ולא האמנתי ואפילו כעסתי עליו שהוא משקר לי בפנים.
אך שאמרתי לו זאת הוא הסתכל ברצינות, אז התחלתי לחשוש.
ככל שעבר הזמן הבנתי יותר ויותר שהרופא לא שיקר, ואכן יש לי יכולת לעוף, ישר שאלתי את הוריי איך הם הגיבו שממעו זאת, וענו: "שזה לא הגיוני שבנינו התברך ביכולת לעוף".
אבל אני ידעתי שאני כן יכול לעוף.
במדך שנים שמרתי הסתרתי את היכולת לעוף, בהתחלה לא הצלחתי לשלוט בתעופה אז התאמנתי והתאמנתי ובסוף הצלחתי לשלוט בזה.
הגיע היום והתגייסתי לצבא, באמצע השירות הצבאי התחילה מלחמה גדולה ואיומה, באותו הזמן הייתי בביתי, המפקד התקשר אלי בחרדה ואמר לי: "בור, אנו זקוקים לך".
לא הבנתי למה הוא התכוון, אבל שהגעתי הבנתי טוב מאוד למה הןא התכוון, השמים היו שחורים והשמש כמעט ולא נראתה מרוב העשן, היו צעקות וצמרמורת חלחלה בגופי.
ישר שלחו אותי להחליף בגדים ולצאת לעזור בקרב, שלחו אותי עם חברי הטוב לקרב עקוב מדם, כדורים שרקו לידינו וצרחות חיילים קוראים לעזרה.
חברי נורב ברגל, וידעתי שאם לא אחשוף ןאשתמש ביכולת התעופה שלי חברי ימות, לא חשבתי פעמיים וישר שמתי אוצו על הכתף ועפתי לבסיס, אם הייתם יכולים לראןת את פרצופי החיילים המסתכלים עלי מלמטה הייתם נדהמים, ישר שמתי את חברי בבסיס לקחתי אקדח ועזרתי לחבריי במלחמה.
החיילים שחזרו לעצמם עזרו לי והצלחנו להשתלט על המלחמה.
לאחר ימים רבים נגמרה המלחמה, והידיעה שאני יכול לעוף הופצה בכל הארץ והעולם, מדענים מכל העולם היו מחוץ לביתי כדי לקחת אותי ולחקור אותי, אך לא הסכמתי לאחר כשעה של צעקות מחוץ לביתי הגיע הרמטכל ופינה את ההתקהלות מחוץ לביתי, הוא נכנס הביתה הצדיע לי וקרא לי גיבור. הוא אמר לי להגיע לכנסת ושם בירכו אותי וקידמו אותי לסגן אלוף, לאחר הרבה ברכות והסברים על התפקיד החדש חזרתי לביתי, כשחזרתי ההורים שלי חיבקו אותי בכו ואמרו לי שהח גאים בי.
אחרי תקופה חברי שהצלתי בקרב דפק על דלת ביתי הוא הסתכל אלי בעיניים דומעות ואמר לי: "תודה, אם לא היית מציל אותי הייתי מת.." רציתי להמשיך אך סימנתי לו שיהיה בשקט, רצתי אליו וחיבקתי אותו.

אני נשארתי בתפקידי כסגן אלוף והוא כהעוזר שלי, הכל חזר לקדמותו כמו שהיה לפני המלחמה, כמו שאנחנו אוהבים, אבל רק משהו אחד לא השתנה שהאיש המעופף הוא סגן אלוף ואגדה….