השרשרת שחיברה לבבות / הדר שוקרי

פרק א':

"אמא! נו, מה את אומרת על השמלה?" קפצה ענבר בהתרגשות מהחדר ורצה למראה הראשית בבית.  אמא הביטה בה בעיניים בוחנות, קיפלה את השרוולים, ישרה את השמלה ואמרה: "ענבר, תתחדשי על השמלה! עכשיו אנחנו מוכנות סופית לבת מצווה.

20:00, יום רביעי ג' אלול:

"ולסיום הדרשה, אני רוצה לצטט את הרב קוק, שזכיתי להיוולד ביום פטירתו, במשפט המפורסם שלו: "בן אדם, עלה למעלה עלה כי כוח עז לך", שנזכה. ענבר סיימה את הדרשה בעת שמיעת מחיאות הכפיים. סבתא שולמית קמה ממקומה, מחתה דמעה מבצבצת וצעדה באיטיות מהירה עם המקל הישן לעבר נכדתה האהובה.
עינברוש! בואי מתוקה! סבתא קראה לעברה ונופפה עם המקל הישן. ענבר מיהרה לקראתה בהתרגשות רבה וחיכתה לשמוע את מוצא פיה של סבתא. אך סבתא שולמית הפגה את המתח והתחילה: "ענבר היקרה שלי! את עכשיו בת 12 ואת חוגגת בת מצווה. את צריכה לדעת שהיום הזה הוא מאוד מיוחד! כשאני הייתי בגילך אני גם מאוד התרגשתי וגם סבתא שלי הביאה לי את המתנה שאני הולכת לתת לך עכשיו. אבל קודם את צריכה להבטיח לי שאת שומרת עליה מכל משמר! זאת שרשרת שתלווה אותך לכל החיים! אז תבטיחי לי." סבתא עצרה והביטה בענבר. ענבר חשבה מעט אבל לבסוף אמרה: "אני מבטיחה סבתא!" סבתא שולמית חייכה חיוך גדול ורחב ואמרה: "אני גאה בך נכדתי האהובה!" והביאה לענבר את המתנה. ענבר פתחה את המתנה והופתעה לגלות שיש בתוך הקופסא שרשרת! אבל לא סתם שרשרת, שרשרת עם תליון שניפתח. סבתא סיימה במילים: "השרשרת מותאמת לכל אחת, בייחודיות שלה" והלכה.

פרק ב':

19:49, יום שלישי:

ענבר כבר רצתה לשים את השרשרת של סבתא, היא הייתה כל כך יפה! היא ענדה את השרשרת, פתחה את התליון וגילתה שיש בה תמונה של הרב קוק. "איזה צירוף מקרים!" קרא ענבר "בדיוק נולדתי בתאריך הפטירה שלו!" הוסיפה. היא שפשפה קצת את התמונה, ופתאום בתליון הבהב כיתוב. ענבר התאמצה לקרוא את הכיתוב, אבל ככל ששפשפה יותר את התליון, הכתב היה ברור יותר: "כשהנשמה מאירה, גם שמיים עוטי ערפל מפיקים אור נעים". מה זה אומר לגביה? לפתע, ענבר שמעה את קולה של אימה קוראת לה: "ענברי! את באה לאכול?" טוב. את המקרה הזה היא תמשיך מחר. אבל כמו שהיא הבטיחה לסבתא שולמית, היא שומרת על השרשרת! לכן היא ממשיכה לענוד אותה.

פרק ג':

9:45, רביעי:

בדרך לנטילת הידיים, ענבר פוגשת את הילדה האחרונה שרצתה לפגוש- קים. קים הייתה "מלכת הכיתה" אף אחד לא הכתיר אותה, אבל כולם ידעו שהיא השולטת. אבל, היא לא הייתה נחמדה. במיוחד לא אל ענבר.. "איזה מתנות קיבלת לבת מצווה??" שאלה קים בתמימות מזויפת, "ספר היסטוריה? אולי הפעם פינקו אותך עם ספר של מתמטיקה? בכל זאת, בת מצווה, לא?" צחקקה קים. ענבר שתקה. היא לא רצתה להתעסק עם קים בגלל שכולם עשו את מה שהיא אומרת, אפילו המורות קצת פוחדות מימנה לפעמים…

היא יכלה לבקש מכולם לעשות על ענבר חרם, והם היו עושים את זה.
היא פשוט שתקה, שתקה והלכה במהירות.

 

18:38, יום רביעי:

ענבר נזכרה במקרה שהיה לה יום קודם וניסתה לפענח את המשפט. "כשהנשמה מאירה, גם שמיים עוטי ערפל מפיקים אור נעים". היא החליטה להמשיך לחקור את המשפט המשונה. היא פתחה את התליון שוב, שפשפה אותו במרץ, אבל הפעם, התליון לא הראה דבר. "האם אני מדמיינת?" הרהרה לעצמה ענבר. היא ניסתה עוד מספר פעמים אבל לא ארע דבר. פיהוק קטע לה את המחשבות שבאוויר, והיא החליטה לפרוש לשינה עמוקה.

פרק ד':

10:44, יום חמישי:

צווחה חזקה נשמעה ברחבי מסדרונות בית הספר. זאת הייתה ענבר. "אני בטוחה שהיא נפלה לי פה! בטוח מישהו גנב לי אותה!" אמרה ענבר בצווחות. כולם נרתמו לעזרה, חוץ מילדה אחת- קים. קים ישבה בפינה קטנה בקצה הכיתה וצחקקה בצחוק המרושע שלה, והוציאה את השרשרת האבודה ממתחת לחולצה. "מעניין מה הילדה הזאת מסתירה" חשבה לעצמה. קים התחילה לפתוח את התליון, וגילתה שיש בו תמונה של הרב קוק. "איזה שרשרת מוזרה!" חשבה לעצמה. קים התחילה לראות מה עוד יש בשרשרת, ובטעות, שפשפה קצת אותה ופתאום התחילו להבהב אותיות בתליון. "מה זה? השרשרת מלוכלכת!" קים אמרה והתחילה לשפשף אותה כדי שתתנקה. האותיות התחילו יותר ויותר להתבהר ולהסתדר,  והתחיל להראות משפט: "הגאווה היא הטיפשות היותר פראית "מה זה המשפט הזה?" קים אמרה. אבל קים לא ויתרה! היא הוציאה את הפלאפון וחיפשה. וכמו שהיא רצתה- היא קיבלה תשובות. היא הבינה שאת המשפט הזה המציא הרב קוק, ושהוא אומר שמי שמתגאה אז הוא נחשב טיפש. "מההה???? אני טיפשה??" שאלה את עצמה קים "כנראה שכן- אני טיפשה" ענתה לעצמה קים בעצב… פתאום, קים התחילה להרגיש תחושה מוזרה בגוף, תחושה כזאת של רחמים, היא הרגישה שהיא מרחמת על ענבר שנאבדה לה השרשרת. היא החליטה להחזיר לה אותה.

12:23, יום חמישי:

קים הלכה אל ענבר. "יש לי הפתעה בשבילך"  אמרה לה בטון שלא הייתה רגילה אליו, ענבר הפעם לא היססה לענות לה, "איזה מתנה? ביצה שתדחפי לי לפנים?" אמרה "דווקא לא! אני הבאתי לך את השרשרת שאבדה לך" אמרה קים. "מההה??? תביאי לי לראות!" אמרה ענבר. קים הוציאה את השרשרת והראתה לענבר. ענבר כל כך התרגשה שעשתה משהו שהיא לא עשתה מעולם- חיבקה את קים. את קים אף אחד לא חיבק איי-פעם אולי אמא שלה.. ענבר הציע לקים לשחק וקים הסכימה. הן נהיו חברות!

פרק ה':

7:52, יום שישי:

קים וענבר הלכו ביחד לבית הספר. קים בדרך סיפרה לענבר את הסיפור של השרשרת וענבר אמרה לה שהיא יודעת, והיא מנסה לפצח משפט שהשרשרת הראתה לה. קים אמרה לה שהיא רוצה לעזור לה והן החליטו שבהפסקה הן יגלו את המשמעות של המשפט.

10:26, יום שישי:

קים וענבר הלכו לכיתה, לפינה שקטה. קים הוציאה את הפלאפון, כתבה את המשפט שענבר אמרה לה וקראה בקול את התשובות שגוגל כתב לה: "כשהנשמה שלך מאירה, אפילו כשאתה נמצא במקום שיש בו הרבה אנשים רעים, תמיד גם האור שלך ישפיע" ענבר הפיגה את השקט ואמרה: "כנראה שהרב קוק רוצה לסמן לי משהו" היא פתחה את התליון, שיפשפה אותו אבל הפעם לא התבהר לה משפט, התבהר לה צורה אחת, שאומרת אלף מילים- לב.

עד כמה אהבת את היצירה?