"והגדתי לעצמי ביום ההוא" / נעם דוד

כָּל אָדָם צָרִיךְ לְהִזְדַּקֵּף,

לָצֵאת מֵהַכְּאֵב,

כָּל אָדָם צָרִיךְ כָּתֵף,

לְהִשָּׁעֵן, לְהֵאָחֵז

כָּל אָדָם צָרִיךְ לְשַׁתֵּף,

לְהִשְׁתַּחְרֵר מֵהָאֵימָה,

מֵהַחֲשֵׁכָה הַגְּדוֹלָה,

וְלָצֵאת לְמַסַּע הִטַּהֲרוּת,

שֶׁל הַשְׁלָמָה

כָּל אֶחָד עִם עַצְמוֹ

וְכָל אַחַת עִם עַצְמָהּ

לְקַבֵּל נֶחָמָה, וְהַבְטָחָה וְהַצָּלָה.

לָצֵאת בַּחֲצִי הַלַּיְלָה אֶל מִדְבַּר הַפְּחָדִים,

לִצְעֹד הַיְשַׁר, בְּרֹאשׁ מוּרָם,

לִדְרֹךְ בְּבִטָּחוֹן וּבְגַאֲוָה

לְהַפְחִיד אֶת הַפְּחָדִים

בַּחֲזָרָה.

 

כָּל אָדָם צָרִיךְ לָצֵאת לְמַסָּע,

לִנְשֹׁם עָמוֹק, וְגַם לִנְשֹׁף

וּבַסּוֹף הַדֶּרֶךְ לְהַגִּיד:

הִגַּעְתִּי, הִשְׁתַּחְרַרְתִּי!

מִכָּל הַפְּחָדִים, מִכָּל הָרְעָשִׁים.

 

וְאָז עִם הַכֵּלִים הַחֲדָשִׁים

לְטַפֵּס שׁוּב עַל הָהָר

וְגַם כְּשֶׁנּוֹפְלִים

וְנִשְׂרֶטֶת הַבֶּרֶךְ

רוֹאִים כַּמָּה קָשֶׁה וְיָפָה הִיא הַדֶּרֶךְ.

עד כמה אהבת את היצירה?

2 Responses

להגיב על אפרת רוזיליו לבטל

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

דילוג לתוכן