והיא כבר עייפה – אייל עמרן,

 

הִיא עֲיֵפָה מִלִּהְיוֹת חֲזָקָה

מִלִּשְמֹעַ וְלֹא לְהִפָּגַע

מִלְּבַקֵּש וְלֹא לְקַבֵּל עֶזְרָה

וְהַכֹּל סָבִיב זֶה רַק לְשוֹן הָרַע

מִלִּהְיוֹת שָם כְּשֶאֵין אַף אֶחָד בִּשְבִילָהּ

מִלִּרְצוֹת לִצְעֹק אֲבָל לְהִשָּאֵר בִּדְמָמָה

מִלַּעֲבֹד קָשֶה כָּל כָּךְ בִּשְבִיל תְּעוּדָה

מִלְהוֹסִיף עוֹד מַטָּלוֹת בָּרְשִימָה

מִלֹּא לֶאֱהֹב אֶת זֹאת שֶבַּמַּרְאָה

מִלְנַסּוֹת לְהַחֲיוֹת אֶת הַנְּשָמָה

מִלִּהְיוֹת בִּשְבִילָם שְקוּפָה

מִלְּהַרְגִּיש אֶת הָאַשְמָה

מִלְּסַפֵּק עוֹד הַרְפַּתְקָה

מִלַּחְשֹב עַל הַפְּגִימָה

מֵהַבָּאלָגָן בָּעֲרֵמָה

מִלְחַיֵּךְ לַמַּצְלֵמָה

מִיֹֹּקֶר הַמִּחְיָה

מֵהַהַצְלָחָה שֶלֹּא קָרְתָה

מֵהֶעָתִיד הַקָּרֵב וּבָא

וְהִיא כְּבַר עֲיֵפָה

כָּלּ כָּךָ עֲיֵפָה

מֵעַצְמָהּ.