זה קשה, אבל../ אליה שעבין

יום שכולנו התרגשנו ממנו, 

פתאום הפך ליום שלא עלה בדעתנו .

יום? שנה? תקופה? 

שאלות שרצות אצלנו כמו סופה. 

כעס, לחץ, דאגה, בהלה, 

רגשות מעורבים בכמות גדולה. 

 

האזעקות ממשיכות, הפחד ממשיך, 

נכנסנו למצב שאותנו מחשיך. 

פתאום מתחילים לשמוע סיפורים, 

סיפורים מזעזעים, קשים. 

מה יהיה? מה יקרה? איך קרה? 

שאלות שמכות בנו כמו בסערה. 

 

אני אומרת "תהיי רגועה, הכול יסתדר".

זה קשה, במיוחד כשהכול לוקה בחסר. 

אבל אני מחפשת את ההרגשה הבטוחה,

ומבינה שהתפילות והבקשות נותנות לי הגנה והשגחה. 

לדבר עם משפחה וחברים ולדעת שהם בטוחים, 

נותן לי רגעים הרבה יותר טובים ורגועים. 

לשמוע על ההצלחה והכוח העצום של החיילים, 

נותן לי הרגשה שאני לא צריכה לדאוג ושאנחנו מוגנים. 

לראות את האיחוד המטורף של העם שלנו, 

נותן לי את הידיעה שאי אפשר לנצח אותנו. 

ובמיוחד האמונה משפיעה, 

האמונה שהכול יהיה טוב, הכול יסתדר והכל לטובה. 

 

אנו צריכים לחפש מה נותן לנו הרגשה טובה, חזקה, רגועה ובטוחה 

ולדעת שבעזרת ה' ננצח בגבורה ובשמחה.

עד כמה אהבת את היצירה?