זכרון לדורות / איילת השחר לפאיר

בכיי מהלך על בהונות

אבא לא מפסיק להתעורר בלילות.
מסיוטים
זוועות
קרון   מגפיים
מספר קורותיו
שם.
ואני, לא יודעת מה עושים:
להקשיב? לברוח?
לפתע צרחה
אני בורחת מהכאב
הוא לא שלי
אך הוא רודף
אותי
עד כמה אהבת את היצירה?

19 Responses

להגיב על נועה אוחנונה לבטל

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

דילוג לתוכן