חיים קשים / ביטון הלל

החיים קשים, זה אולי נשמע שאני סתם מתלוננת הרי אני ילדה בריאה ויש לי הכול אבל ככה אני מרגישה, קצת שתבינו אספר לכם על עצמי. שמי ליאל אני בת 13 ומתגוררת בבאר שבע יש לי 2 אחים שגדולים ממני, לאחד קוראים אושר בן 18 והשני אביתר בן 15.

כשהייתי קטנה רק בת שנתיים ההורים שלי התגרשו.

 כן, לא הכרתי בכלל מה זה 2 הורים בבית אחד, לא גדלתי בבית כמו כולם, כל יום הייתי מטורטרת מבית אחד לשני לא היה כיף כלל רק התפללתי בתור ילדה קטנה שהוריי יחזרו להיות ביחד ושחיי יהיו כמו כולם.

אני ואחיי גרנו יותר אצל אימא שלי והחיים התנהלו כשגרה אבל הכול השתנה בבת אחת…

הקורונה. כן היא השפיעה גם על הבית שלנו, בעקבות הקורונה והעובדה שהיינו כל הזמן בבית אמא שלי רצתה שנעבור לבית גדול יותר עם גינה אז אימא שלי החליטה לעבור לגור בישוב לא רחוק מבאר שבע אבל לפי בית המשפט אסור לנו לעבור לגור בעיר אחרת עד גיל 18, אחרי שעברנו אבא שלי עירב את בית המשפט ובית המשפט החליט שעד שאמי לא תחזור לבאר שבע אנחנו נעבור לגור יותר אצל אבי, זו הייתה התקופה הקשה ביותר בחיי מכיוון שהתגעגעתי לאמי וראיתי אותה רק 4 שעות, יומיים בשבוע. כל יום כל היום החזקתי את עצמי ואמרתי לעצמי שאני חייבת להיות חזקה ואני אשרוד את זה.

היו גם כמה נקודות אור בתקופה הזאת, אימא שלי התחתנה עם יהודה. לפני שיהודה הכיר את אמי הוא התחתן עם יעל והם הביאו לעולם שלושה ילדים, אחת בת 18 השניה בת 16 והקטן בן 6. לאחר שנולד יהודה ויעל התגרשו ואז יהודה הכיר את אמי, אחרי כמה שנים הם התחתנו ואני מחשיבה את ילדיו כאחים שלי.

באחד הימים היה דיון חשוב בבית המשפט ובסופו אמי אמרה לנו שאנחנו חוזרים אליה הביתה וחוזרים למצב הקודם,

 כל-כך שמחתי והרגשתי את ליבי מאיץ על 200 אתם לא מבינים כמה התגעגעתי לאימא שלי וכמה חיכיתי ליום הזה.

היום אנחנו גרים בשכונת רמות בבית גדול והולכים לאבי יומיים בשבוע . שגרה מבורכת.

היה חשוב לי לשתף את הסיפור שלי כדי להראות שלמרות שהיה לי מאוד קשה, התגברתי ועמדתי בזה וללמד אתכם שגם כשקשה תאמרו לעצמכם "אני יכול/ה, אני חזק/ה ואני אשרוד כל דבר".

תודה שהקשבתם לסיפור שלי ואני מקווה שעזרתי לכם להתגבר על הקושי שלכם.