שוב הבדיחה הישנה,
שוב עולה הציפייה.
שאולי עם מעט שינויים,
היא תעלה חיוך על פרצופיהם השונים.
ולי נותר רק לקוות,
שביום מן הימים, אגשים חלומות.
לא שלי, הם קטנים וזניחים,
את מקומם תופסים שטחים כבושים.
שטחים שהעין לא הספיקה לראות,
חולמי החומה, חלוצי חלומות.
במקומם הגענו, אלפי אחרים
ובדמינו, את המולדת נקים.
זה לא סיפור ישן ורחוק,
זה סיפור שקורה, ליד הקו הירוק.
רחוק מן העין רחוק מן הלב,
כתב קלוד, המחבר הכואב.
זהו מצב קשה ולא פשוט,
והלוואי שהקו הירוק היה נשאר רק
חוט.
תגובה אחת
וואו זה בדיוק גופנה, מטורף ממש!