שלום יומני היקר היום קיבלתי אותך לכבוד היום הולדת קוראים לי עלמה אני גרה בהוד השרון.
בכיתה לא חגגו לי יום הולדת בגלל שירון החליטה.
היא מלכת הכיתה ואני לא סובלת אותה אני אסביר למה.
פעם היינו החברות הכי טובות וההורים שלנו עוד יותר.
בכיתה א-ב עוד הינו חברות אבל בכיתה ג' באה ילדה חדשה ולקחה לי את המקום, בכיתה ד' הם הפכו למלכות הכיתה ובכיתה ה' הילדה החדשה עזבה. ירון אומרת שהיא עזבה בגללי אבל זה לא נכון. היא אומרת שאני העלבתי אותה מאוד ובגלל זה היא עברה.
מאז ירון שנאה אותי.
שנה שעברה בכיתה ו' היא עוד יותר שנאה בגלל שיש לי משקפים וזה יפה לי וכל הבנים אוהבים אותי (אבל אני לא אוהבת אותם ומעדיפה להיות חנונית) אבל ירון חושבת שאני לוקחת לה את המקום ועכשיו אני בחרם ואף אחד לא מדבר איתי.
בעיקרון שיש יום הולדת מביאים ממתקים ובלונים ולי לא הביאו. אבל זה לא רק זה תמיד שמים לי רגלים ומשפילים אותי. פעם אחת אירגנו לי משהו יותר מפחיד מהרגיל, אירגנו לי שכל הכיתה תשים לי רגל ברגל הראשונה נפלתי וקצת כאב נפלתי בעוד כמה רגלים אבל ברגל הרביעית חטפתי מכה שאני לא אשכח אותה בחיים. נפלתי על הפנים ונפלו לי שני שינים והיה לי מלא דם, כל הכיתה הסתכלה עלי מזועזעת. המורה התקשרה לאמבולנס ולקחו אותי למיון אותי הרדימו וכשהתעוררתי ההורים שלי היו לידי שמחתי אבל הייתי גם עצובה. תוך כמה ימים השתחררתי. רצו לעשות לי גשר בגלל השיניים שנפלו לי אז הייתי צריכה לעשות הרבה בדיקות עד שהיה לי גשר. לא רציתי לחזור לכיתה אבל אמא אמרה שאם אני לא יחזור המורה תדאג וגם כולם. אמרתי לה שלאף אחד לא אכפת ממני אבל אמא אמרה שזה לא משנה. אז יום למחרת חזרתי. הבנות החליטו להפסיק את החרם סוף כל סוף עכשיו בכיתה ז' אני מקובלת, אבל בחיים לא אעשה חרם על ילדה.
סלחתי לירון אבל עדין אני לא רוצה להיות כמוה.
