ילד מטריה

ילד מטריה

היה איתי ילד אחד ביסודי שאני זוכרת אותו יותר טוב מכולם.

לא בגלל שהוא היה הכי יפה ולא בגלל שהוא היה הכי חכם.

בחורף היה לובש חולצות קצרות ובקיץ היה לובש מעילים ומטריות.

"מה יש לך? למה לעצבן? למה לעשות סתם?"

את המשקפיים שלו הוא הדביק עם סלוטייפ אחרי ששברו לו אותם בהפסקה והקלמר שלו

תמיד נשאר רק אחרי שהתרוקן אל האסלה.

וכמה שצחקו עליו,הוא צחק איתם.

 "תראו את הדביל הזה ,איזה מטומטם .."

ובגלל שאף אחד לא הסכים לשבת לידו ולא רצו לראות אותו אז המורה אמרה שאין ברירה

ונושיב אותו עם הילדה המוזרה,זאת שלא רוצים אותה,זאת שלא רואים אותה,זאת שאף

 אחד לא משחק איתה.

וככה הם ישבו להם בסוף הכיתה ,ילדה עם קוקיות וילד מטריה.

-"נעים מאוד קוראים לי עומר"

-"נעים מאוד קראים לי עטרה"

בחוץ, הילדים רצים ,צועקים אחד על השני, כדורים עפים..

בפנים זה רק עומר ואני, ועומר אומר שלא נורא ועומר מצייר לי ציורים, עושה לי פרצופים,

פותר לי תרגילים וכשאני בוכה, הוא רוצה לשבור את הכלים ולחבק אותי .

אבל יום אחד, בשער בית הספר, מחכים לו שני בנים,דוחפים לו רגל וקוראים לעברו-

 "הלוואי שתעלם" .

עומר מחזיק חזק בפנים ורק כשהם הולכים הוא נעמד, מנער את הבגדים, מרכיב את

משקפיו ונותן לדמעות לזרום עליו מעצב ומבושה ונהיה לו רטוב, אז הוא פותח מטריה ולוחש

לאלוקים: "אם אתה קיים תעשה לי נס ותיקח אותי מכאן"..

 אולי שמעו את ילד מטריה כי ביום למחרת הוא לא הופיע בכיתה יותר.

היה איתי ילד אחד ביסודי שאני זוכרת אותו יותר טוב מכולם.

 לא בגלל שהוא היה הכי יפה ולא בגלל שהוא היה הכי חכם ..

ילד מטריה.

עד כמה אהבת את היצירה?