כמו שתי טיפות מים / איילת גייקובס

חיכיתי בתחנה לאוטובוס שלא הגיע. היה רטוב וקר ולא היה דבר שרציתי יותר מאשר להגיע הביתה. אחרי חצי שעה שהרגישה לי כמו שעתיים, החלטתי ללכת את החצי שעה הקצרה שדרושה כדי להגיע לביתי ברגל. קמתי מהמושב בתחנה, פתחתי את המטרייה שלי והתחלתי ללכת. אחרי כמה דקות ראיתי ילדה בקצה הרחוב. היא נראתה מבולבלת וקצת לחוצה. הלכתי אליה ושאלתי אותה אם היא נאבדה או אם היא צריכה עזרה. היא הסתובבה אליי ושתינו קפאנו במקומנו. הסתכלנו אחת על השניה במשך מה שהרגיש כמו עשר דקות אבל במציאות כנראה היה פחות מדקה. לבסוף היא פתחה את פיה ומילמלה כמה מילים לא ממש מובנות אבל איכשהו הבנתי למה היא התכוונה, הרי גם אני הייתי מופתעת מהדימיון בינינו. הצגתי את עצמי ושאלתי אותה איך קוראים לה והיא ענתה שקוראים לה ליאל ושהיא חדשה לשכונה. שאלתי אותה לאן היא הולכת וגילינו שאנחנו הולכות לאותו הכיוון אז היא שאלה אם אני רוצה שנלך ביחד, הסכמתי והתחלנו ללכת. בזמן שהלכנו דיברנו קצת וגילינו שאנחנו באותו הגיל וליאל אמרה שהיא ממש שמחה לפגוש בנות חדשות בגילה כי תמיד היה לה קשה להכיר חברות במקום חדש. אמרתי לה שאין לה מה לדאוג כי הבנות פה ממש נחמדות ושהיא תשתלב מצוין בחברה. אחרי עוד כמה דקות של הליכה היא שאלה אותי אם יש לי אחים. עצרתי במקומי. היא גם נעצרה והסתכלה עליי במבט קצת מודאג ושאלה אם אני בסדר. עניתי לה שכן ושיש לי אח וחצי אחות. שמתי לב שהיא באה לשאול למה התכוונתי אבל חזרה בעצמה כשראתה את ההבעה שלי. הלכנו אחת ליד השנייה בשקט מחניק לזמן קצת ארוך מדי. בסופו של דבר שאלתי אותה על התחביבים שלה והיא ענתה שהיא אוהבת לצבוע עם צבעי מים כי זה מזכיר לה את דודה שלה ואת הימים בקיץ שבהם דודה שלה הייתה לוקחת אותה לחוף ומלמדת אותה איך לצייר. היא אמרה שהיא גרה עם דודה שלה מאז שההורים שלה נהרגו בתאונת מטוס כשהייתה בת ארבע. היא מיהרה להגיד שזה בסדר ושהיא בסדר ושהיא בכלל לא זוכרת את ההורים שלה אבל ראיתי שהיא עצובה. אמרתי לה שאני מצטערת ושאלתי אותה איך זה לגור עם דודה שלה. היא שתקה לרגע וראיתי את הדמעות שהתחילו להיווצר לה בעיניים. היא אמרה שהחיים עם דודה שלה היו ממש טובים עד לפני שנתיים, כשגילו אצל דודה שלה לימפומה, היא אמרה שהשנה שאחרי הייתה השנה הכי קשה בחייה, היא רצה בין הלימודים לבית החולים. היא אמרה שהרופאים עשו כל מה שהם יכלו אבל שאחרי שנה דודה שלה נפטרה. אמרתי לה שאני ממש מצטערת בשבילה ושאלתי אותה איפה היא גרה עכשיו והיא אמרה שהיא נמצאת עם משפחה מאמצת. שאלתי אותה איך המשפחה והיא ענתה שהמשפחה עצמה נחמדה אבל שהמעבר לתוכה היה קשה ושהיא ממש מתגעגעת לדודה שלה. הסתכלתי מסביב וראיתי שהגענו לרחוב שלי. הסתובבתי אל ליאל ואמרתי לה שיש סככה ממש נחמדה בהמשך הרחוב והצעתי שנלך לשבת שם. היא הסכימה ופנינו לכיוון הסככה. נכנסתי מתחת לסככה ושאלתי את ליאל אם המשפחה המאמצת של גרה באזור אבל היא לא ענתה. הסתובבתי אליה ונדהמתי לגלות שהיא כבר לא הייתה שם. הלכתי בכל השכונה כדי לחפש אותה ואחרי רבע שעה וויתרתי ופניתי חזרה לכיוון הבניין שלי. נכנסתי הביתה רטובה מהגשם החזק שירד בחוץ, סגרתי את המטריה סלון והתיישבתי על הספה. אמא שלי נכנסה לסלון ואמרה לי שממש כדאי לי להחליף לפיג'מה כי אני אצטנן ככה. נכנסתי לחדר שלי והחלפתי. כשיצאתי, אמא של ישבה על הספה וקיפלה את הכביסה. סיפרתי לה על ליאל, על איך שפגשתי אותה ועל זה שהלכנו ביחד, סיפרתי על מה שקרה להורים ולדודה של ליאל וסיימתי עם איך שהיא נעלמה אחרי שנכנסו אל מתחת לסככה. אחרי שסיימתי, אמא שלי הסתכלה עליי במבט עצוב ושתקה. אחרי כמה דקות היא אמרה לי שליאל לא הייתה אמיתית ושהמצאתי אותה כדאי להתמודד עם המוות של אחותי התאומה אלה שנהרגה חודש לפני בתאונת דרכים. היא הסבירה שהמצאתי מישהי שתוכל להזדהות איתי וזאת הסיבה שהיא הייתה כל כך דומה אליי ושהמשפחה שלה מתה. היא אמרה שראיתי אותה בשלוליות ולכן כשנכנסנו אל מתחת לסככה, איפה שהיה יבש ולא היו שלוליות, היא נעלמה. התיישבתי באיטיות על הספה. שאלתי את אמא שלי אם זה נורמלי שדימיינתי מישהי בשלוליות. היא אמרה שזה בסדר גמור ואפילו התבדחה על הדמיון ביני לבין ליאל, "ממש כמו שתי טיפות מים".