לא מהעולם הזה / תהלליה לנדאו

יום אחד הלכתי ברחוב. פתאום ראיתי ענן שחור כמו פחם יורד אל הקרקע. נבהלתי ומיד רציתי לברוח, אך לפתע ירד מין הענן חיזר מוזר. לחיזר 5 עיניים, גופו בצבע צהוב עם כתמים אדומים, על ברכיו מגיני ברכיים, מכפות רגליו יוצאים 3 מחושים, שיניו בגודל זרת ובצבע שחור. כמעט מתתי מפחד. החיזר תקף אותי, ולא ידעתי מה לעשות. הוא ירה עלי מעיניו כדורי שלג מעורבבים בלייזר. הוא מילמל כל מיני דברים שנשמעו כמו: "גָשָשָשָה לִימִי גָלָלָלָה כִי גאָאָאה נִי פרדי גנננה עִימִי גלללה יִ גמממה אִיוִידִי".

למזלי בדיוק עבר לידי דוד קגן השכן, עם מכוניתו. "רוצה טרמפ הביתה?" שאל דוד. "כן! תודה רבה!" השבתי. נכנסתי למכונית ונסענו. בדרך הסתכלתי מחוץ לחלון, וראיתי את הענן מרחף אחרינו!

אמרתי לדוד שיסע מהר יותר, והוא ענה "אין צורך. עוד כמה דקות נגיע."

פתאום החיזר ירד מהענן והתחיל לעשות תנועות מוזרות עם הידיים, והמכונית נתקעה. "אברמוביץ', שומעת? קרה פה משהו ממש מוזר!, אני לא יודע איך בדיוק, וזה גם אף פעם לא קרה לי, גם לא שמעתי אף פעם ש…   בקיצור, הלך המצבר, נגמר הדלק ויש פנצ'ר בשני גלגלים" "ממש מוזר. אולי תתקשר לארגון ידידים?" "בעיה, אין לי את המספר " "לי יש!, יש לי בתיק רשימת מספרים של ארגוני הצלה".

נתתי לדוד את המספר והוא התקשר. לאחר שדיבר אמר לי שיקח זמן עד שיגיעו, ועדיף שאלך ברגל. רצתי הביתה, אבל אז עמד מולי החיזר. שוב מילמל: "גחחחה כי גרררה גיעי גאאאה ני גצצצה ריכי גאאאה ויתיכי גלללה מישימי גשששה לי". שמתי חתיכת ריצה, כמו שלא רצתי בחיים!

הגעתי הביתה. ישר הלכתי אל אחי, מתניה, שחולה על מדע בדיוני. סיפרתי לו על החיזר. מתניה אמר שזה לא חייב להיות דוקא חיזר רע. אמרתי לו שזה ברור שהוא רע, אחרת למה הוא תקף אותי?.

"בואי ננסה לפענח את השפה שלו" אמר, הביא דף ועיפרון, וכתב את מה שאמרתי שהחיזר מילמל.

"נראה לי שקלטתי" אמר לאחר כחצי שעה. "השפה שלו הולכת בצורה כזו: מילה, האות הראשונה נאמרת 3 פעמים עם תוספת ג בהתחלה עם הצליל אה, שאר המילה מקבלת חיריק לאחר כל אות.  לדוגמא, המילה מילה: גמממה ילי. הבנת?" "כן, נראה לי שכן" עניתי.

"שלום לך אני פרדי נעים לי מאוד.    זה המשפט הראשון שהחיזר אמר.

חכי רגע אני צריך אותך למשימה שלי.  זה המשפט השני שהחיזר, בעצם פרדי אמר" המשיך מתניה.

"הוא רוצה להשתמש בי למשימה שלו?? בחיים לא!!" הגבתי מיד. חכי, חכי, תרגיעי" "אני בחיים לא אהיה חפץ למשימה שלו!" " אני מציע שנלך למצוא אותו ולברר".      אתה מטורף לגמרי! אתה פשוט משוגע! איך אתה מעז אפילו לחשוב על זה?! אני המומה ממך! ככה? פשוט לבוא ולהיכנס אל לוע הארי?!"  "או במקרה שלנו לוע החיזר" צחק.

לפתע נפתחה הדלת ואמא עמדה בפתח. "מה צריכות להיות הצעקות האלו? על איזה לוע ארי אתם מדברים?" אמרה בכעס.  "אנחנו סתם משחקים" אמר מתניה לאמא.   "לא נכון!" סתרתי את דבריו מיד.        "רדף אחרי חיזר בשם פרדי שמדבר מוזר. הוא אפילו תקף אותי "             "ואני חושבת שכדאי שתנוחי"

כשאמא יצאה מהחדר מתניה כעס עלי. "מה זה היה? מה ציפית שאמא תאמין לך?".      ת'אמת לא ציפיתי שזאת תהיה התגובה שלו.

בלילה לא הפסקתי לחשוב על פרדי, מה הוא רוצה? למה דווקא אני? מה זאת בכלל המשימה שלו?

בבוקר מתניה אמר לי שאולי הענן השחור זו החללית שלו, וגם שהוא לא הפסיק לחשוב בלילה על פרדי (מוכר, לא?).

בדרכי לביה"ס ראיתי אותו שוב!        הוצאתי דף ועט מהתיק, שאלתי אותו מה הוא רוצה ורשמתי את התשובה: "אני לא רוצה לפגוע בך. כשיריתי עלייך, זו הדרך שלנו להגיד שלום. יש לי משימה להציל את כדור הארץ מהשמדה ואת הכי מתאימה לעזור לי.".

וזו תחילתה של ידידות מופלאה…