לבד / תהל אודה-יה דגני-ארנון

להיות לבד זה בסדר

אני כמעט ולא מרגישה בַּחֶסֶר

חוץ מהרגע שאני רואה חבר

ששלום כבר לא אומר

וד"ש כבר לא מוסר

ומזה אפשר להישבר.

לא משנה מה הוא מספר

ואיך הוא מדבר.

לפעמים אני מרגישה לבד

את התחושה הזו אני דוחקת לצד

כאילו אני מכוסה בבד,

שלא מאפשר לי לתקשר עם אף אחד.

אולי זה כי אני שונה ומיוחדת

לפחות זה מה שמספרים.

יש לזה יתרונות

אבל איתם באים משברים.

רגעים של עצב

ורגעים של בדידות.

כאלה רגעים יהיו עוד רבים

אבל אני בטוחה שעוד מעט

יהיו לי הרבה חברים

ושירים ודיבורים וצחוקים

ודברים שיש רק לאחרים.

ועד אז אני אכתוב עוד כמה סיפורים

על דברים טובים מהספרים

וכנראה שאכתוב עוד שיר או שניים.

אבל בינתיים, בעוד דקותיים

כנראה לעוד שנתיים

אני אהיה לבד.

עד כמה אהבת את היצירה?

9 Responses

  1. אמיתי, נוגע, עצוב. מתחבר מאוד למילותייך! בתור מישהו שגם חווה לא מעט בדידות, מזמין את כולנו ליותר זמן של ביחד, שהוא המצב המתוקן יותר להבנתי היום (לצד הלבד שגם לו יש מקום מכובד).

  2. וואו!! את מתוקה ומקסימה ונבונה ביותר!
    מודעת בצורה בלתי רגילה .
    שירה = תפילה

  3. דרך השיר אני נזכרת בתקופות שהייתי ילדה בבית ספר , ובזכות כך שאני רואה את התהליכים הריגשיים כתובים באופן ברור, אני מוצאת את המילים שהייתי רוצה להגיד לאותה ילדה. אני מרפא משהו בתוכי שמבקש התייחסות.
    תודה לך על השיר הזה, יש בי תחושה שהמון אנשים מרגישים בחיים כך וזה נותן להם להרגיש פחות לבד.

  4. היכולת הגבוהה שלה חרף גילה הצעיר מוכיחה את בגרותה מוכיחה שהיא עומדת נכוחה מול תעצומות הרגש ואינה נופלת ליאוש

להגיב על שירי לבטל

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

דילוג לתוכן