שנה חלפה מאז המוות
שנה שלמה שבה אני מתפרקת
שנה שבכל זכרון ממנו אני נאחזת
שנה שבה אני לא משחררת
לא מסוגלת לעזוב
לא מסוגלת להפסיק לחשוב
איך מפסיקים להתגעגע ולאהוב
איך אפשר לגרום לזה להפסיק לכאוב
כולם אומרים שהזמן מרפא
שנה עברה והפצע לא מתאחה
הגעגוע נהיה רק שורף וחונק
הכאב לאט לאט שוחק
כשנגמרות התמונות
כשמתחילים להימחק הזכרונות
מנסה כל מילה שאמר לנצור ולשמור
כי הייתה לו בקשה אחת, שנזכור
*נכתב ביום הזכרון 2025
תגובה אחת
עצוב כמה כאב יש בעולם, אינסוף.
בסוף הזיכרון זה מה שנשאר לנו