לזכר לוטן / שולמית מאירי

ביום שבת, 7.10.2023, בשעה 8:30 בבוקר, נרצח לוטן אביר על ידי מחבלי חמאס הארורים. לוטן היה בן דוד שני שלי, ולכן אני כותבת עליו.

אבל לפני הכול, נחזור להתחלה.

יום שבת, השעה 6:00 בבוקר. הזריחה מתקרבת, וכולם רוקדים במסיבה, מבלי לדעת מה עומד לבוא על גורלם בעוד חצי שעה. מבלי לדעת שהם עומדים לברוח כדי להציל את חייהם, מבלי לדעת שהם ייחטפו לעזה, מבלי לדעת שהם עומדים להירצח.

עכשיו השעה כבר 6:30. כל המדינה מתעוררת לאזעקות, למלחמה. בינתיים, כל מי שבנובה מתחיל לברוח. לאחר כעשר דקות מאז שהתחילו האזעקות, פתאום נשמעות יריות וצעקות “אללה ואכבר” בערבית. אנשים מתחילים לברוח, וביניהם גם לוטן אביר.

הוא הגיע לנובה בשעה 3:00 לפנות בוקר, ב-6.10.2023, יום שישי, עם חברתו הטובה מאי נעים, שגם נרצחה, ועם עוד שלושה אנשים.

לוטן היה אדם עם נשמה גדולה. הוא אהב מאוד מוזיקה, אנשים ובריאות. הוא היה מוצא יופי וטוב בהכול: באנשים, בנופים, בחיות ואפילו בעצים. המשפט שלו היה: “לראות טוב גם כשלא טוב”.

הוא היה ילד שלא הבין איך שופטים אנשים אחרים. הוא נורא אהב את המשפט של טופאק שאומר: “אף אחד לא שופט חוץ מה' ”.

הוא לא היה מדבר לשון הרע. תמיד הוא היה רואה טוב בכל אדם. הוא היה כולו טהור, ובעיניי הוא היה הרוג מלכות.

בזכות החיוך שלו והאנרגיה שלו, הוא היה גורם לכולם לחייך, ותמיד מצא דרך להראות את האור.

הוא היה דוד לארבעה ילדים מגיל 8.5. הוא תמיד אהב ללכת עם אחותו הגדולה ועם החברים שלה.

תמיד היה חי מוזיקה, שירים ואנרגיות. הוא היה חי כאילו אין מספיק זמן בעולם. היה עם לב כל כך טוב, וכולם צריכים לזכות לראות את העולם כמוהו.

לוטן ומאי קנו את הכרטיסים לנובה לכל החברים שנסעו איתם. הם נסעו חמישה, וחזר רק אחד.

הם בכלל לא היו אמורים ללכת. הם קנו כרטיסים וניסו למכור אותם, וברגע האחרון ראו שאי אפשר למכור את הכרטיסים – אז נסעו לנובה.

מאי כתבה ללוטן: “בוא נלך, אם לא נחיה – נמות, אח יקר שלי”. זו הייתה ההודעה האחרונה ביניהם לפני שלוטן הלך.

אחיינו של לוטן, בן 10.5, ניגש אליו ואמר בשקט: “אל תלך, אני מרגיש שמשהו רע עומד לקרות”. לוטן הרגיע אותו ואמר שהכול יהיה בסדר.

כשהם הגיעו לנובה, כל אחד הלך עם חברים אחרים. כשכל האזעקות התחילו, למאי הייתה אפשרות לברוח ברכב שניצל, וגם ללוטן הייתה אפשרות כזו. אבל הם החליטו להישאר אחד בשביל השני ולחפש אחד את השני.

ברגע שהם נפגשו, מאי חטפה התקף נורא חזק. כשהם הגיעו למיגונית בבארי, הם עמדו הכי קרוב לפתח בגלל שנכנסו אחרונים, ומשם הכול התחיל להסתבך.

מחבלים הגיעו מג’יפ וזרקו רימונים. אישה צעירה רצה לאביה, שקפץ על רימון. הוא לקח את האישה הצעירה ואמר לה: “כל עוד את איתי, הכול יהיה בסדר”.

לאחר מכן, לוטן נורה למוות. הטלפון שלו נפל בזמן שרץ למגונית בבארי, ולכן חשבו תחילה שהוא נחטף, אך לאחר מכן התברר שהוא נורה למוות.

לוטן הלך לבוש בחולצה שחורה ומכנס לבן, ולנצח יישאר כך .

לזכר מאי נעים זיכרונה לברכה ולזכר לוטן אביר זכרונו לברכה.

תמיד נזכור את המשפט: “אם לא נחיה – נמות, אח יקר”.

עד כמה אהבת את היצירה?