מַלְאָכִי/ נילי חורי

כְּצִפּוֹר הַדָּאָה בְּרַחֲבֵי הַמְּרוֹמִים,
כָּה יְפֵה תֹּאַר,
לֹא רָאִיתִי כְּמוֹתוֹ מִיָּמַי עַל הָאָרֶץ,
פָּנָיו מְאִירוֹת כַּשֶּׁמֶשׁ,
עֵינָיו כְּלַפִּידֵי אֵשׁ,
כְּנָפָיו מִזָּהָב מַזְהִירוֹת,
גּוּפוֹ וְכָל אֵיבָרָיו מִשֶּׁלֶג זַכּוֹת.

וְאִלּוּ אֲנִי,
כָּל מָה שֶׁרָצִיתִי,
לָרוּץ אֵלֶיךָ, לְזַרְעוֹתֶיךָ,
לְחַבֵּק אוֹתְךָ לְרֶגַע קָט,
אַךְ לֹא יָכֹלְתִּי.

אָהַבְתִּי אוֹתְךָ,
בַּחֹם וּבַקּוֹר,
בַּשֶּׁלֶג וּבַכְּפוֹר.

מַלְאָךְ שֶׁלִּי.
הָיִיתָ מַמָּשׁ שֶׁלִּי,
רַק שֶׁלִּי,
אַךְ חָבַל שֶׁאֶת כָּל זֶה רַק דִּמְיַנְתִּי.

עד כמה אהבת את היצירה?

2 Responses

להגיב על אנונימי לבטל

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

דילוג לתוכן