מה נהיה / תהל ליברזון

כולי מבצבצת מבפנים, אני צועקת כי ה' כן, הוא המלך, זה עובדה.

אני כולי מתפללת, מפוחדת ורועדת, רק תגיד לי מה נהיה מה נהיה?

אני כולי מתחננת, בוכה וגם צוחקת, רק תגיד לי, נו תסביר לי, מה קרה?

וזה סוג איומים, הם נופלים ואז חוזרים, הם עושים לי סיוטים, מה היה?

אני רואה ת'הזיות שבתוך הנפלאות, הניסים שבתוך האתגרים,

וזה נהיה כבר משגע כי זה משהו מטלטל, מסחרר וגם פוגע, כואב פה בלב.

הנפילות המחרידות, הצרחות והבכיות שברוב המשפחות קורות,

היום השחור נעשה במהרה בלי למצמץ, עוד לא הבנו מה קרה,

ב6 בבוקר הרוגים, והרוקדים כולם בורחים, ויש גם כאלה נחטפים,

היום האפל זכור לכולם, למשפחות החיילים, החטופים, ולעולם,

הינה עברו להם כמעט שנה וחצי ועדין מחכים שישכבו במיטתם, לחבק את משפחתם ולצחוק יחד איתם, לשחק ת'משחקים האהובים והזכורים,

אם כול אחד ייתן פה יד נצא עם כה מאוחד, נתגבר על מכשולים, הנפילות והקשיים, לפחד זה לא שיטה,

פשוט להאמין.