המורה בּוּלֵר
אֵין לִי שִׁיר לִכְתֹּב לְךָ,
בֶּאֱמֶת שֶׁאֵין,
אֲנִי עַכְשָׁו מֵאַלְתֶּר כְּמוֹ אֵיזֶה מִסְכֵּן,
אֲנִי מוּל הַמַּחְשֵׁב וְקַר לִי נוֹרָא
כִּי לִרְדִיאֲטוֹר אֶצְלִי בַּחֶדֶר נִדְפְקָה הַצּוּרָה
אֲנִי צָרִיךְ לָתֵת מִלִּים גְּבוֹהוֹת,
אֲבָל אֵיךְ אֵיךְ אֶפְשָׁר לְהִתְרַכֵּז, וּמֵהַסָּלוֹן צְעָקוֹת?
הֵיאַךְ אוֹכֵל לְפַיֵּט עַל מֵיתְרֵי הַלֵּב וּלְהַרְעִיד הַנְּשָׁמָה?
הֵיי! זֶה הָיָה מִשְׁפָּט בְּשָׂפָה גְּבוֹהָה!
אֲחְלַּה
יָצָאתִי יְדֵי חוֹבָה
2 תגובות
אהבתי את הכנות שהפכה ליצירה, בכנות.
חח.. חמוד