מחייו של סוכן מוסד / אילת השחר שושן

שעת ערב מאוחרת ביישוב זורעים שבצפון. דני גרינלנד נכנס לבית בקריאה הרגילה והעליזה שלו; "שאאאאלווום!!!" יערה גרילנק יצאה במהירות מן המטבח. "שלום דני'לה! אתה מוכן לבוא לעזור לי במטבח?" דני בן ה17 הביט באימו והנהן. "יופי, אני מחכה לך!" אמרה יערה ונכנסה למטבח תוך שהיא מהרהרת בדני, בנם היחיד והמיוחד. דני נולד בחודש שישי, לאחר הריון בסיכון. הלידה הייתה קשה וכואבת, אבל יותר מכך כאבה לאורי ואשתו יערה הבשורה שהביאה איתה העובדת הסוציאלית שנכנסה לחדר היולדות לאחר שהתינוק הובהל לבדיקות חירום. "אתם יערה ואורי גרילנק?" שאלה את המובן מאליו. לאחר שהתקבלה תשובה חיובית היא כחכחה בגרונה ואמרה: "כפי שאתם מבינים בוודאי, בנכם לא יהיה ילד רגיל." יערה הביטה בה בעיניים מבועתות ושאלה: "מה זה אומר???" העו"סית הביטה בהם, ולאחר מכן פלטה: "הקטנצ'יק שלכם סובל מתסמונת דאון". מכאן ואילך חייהם התהפכו, אך למרות כל הקשיים הם הצליחו להביא אותו לתפקוד גבוה מאוד ביחס לשאר האוכלוסייה המיוחדת בגילו. דני היה ילד גאון בגוף מוגבל. יערה שהגיעה מבית חרדי ידעה להודות גם על הקשיים. היא נאנחה, ורעם חבטה העיר אותה משרעפיה. "דני?" היא קראה. "דני'לה, איפה אתה? אני צריכה עזרה בקילוף!" אף אחד לא ענה לה. היא יצאה במהירות מהמטבח, והחלה לסרוק את הבית. אפס. דני לא נמצא בשום מקום. היא חייגה בהיסטריה את מספר החרום של בעלה, ולאחר שני צלצולים הוא ענה לה, קולו קצר רוח. "משהו דחוף, יערה? אני באמצע ישיבה עם הרמס"ד." יערה זעקה לתוך הפומית: "אורי!!! דני נעלם!!!" בחדר הישיבות של המוסד החוויר הסוכן הבכיר, איש האופל והצללים, אורי גרילנק. "מה?!?! דני נעלם?! אני בא מייד יערה, תקראי הרגע לגיא ואלון שיפעילו נוהל חירום!!!" הוא סיים לירות הוראות בצרורות, ניתק את הטלפון ונחת לחדר הישיבות. הרמס"ד הביט בו במבט שואל, ואורי ירה במהירות: "דני נעלם, ויש לי חשד ברור מי זה, אני עף." הרמס"ד לא הספיק לענות, ואורי כבר זרק על כתפיו את החליפה, ארז את המסמכים בתיק ונורה כחץ מקשת היישר אל מכוניתו שעמדה בחניון המאובטח של הבניין. לאחר 3 דק' של דהירה פראית בכבישים, וקנסות שפתרה תעודת הסוכן שלו, נכנס אורי אל הווילה בת 5 הקומות שבה הוא התגורר. גיא ואלון, ראשי צוות הבטיחות שסבב את הווילה שלו תמיד כבר קדמו את פניו. "עדכון שוטף, אורי?" שאל אותו גיא. "כן, עכשיו." ירה אורי. אין לו זמן למשחקים. אלון פתח: "דני נעלם לפני 10דק', יערה שמעה רעש של נפילה 5דק' אחרי שהוא נכנס לבית. כשהיא יצאה מהמטבח כדי לראות מה קרה, הוא כבר לא היה שם. הרעש הגיע מכיוון הקומה העליונה, ושאר המאבטחים בודקים אותה כרגע ביסודיות, כמו גם את הקומות האחרות." אורי הביט בהם, ולאחר מכן אמר בקור רוח: "תקראו ליערה לפה, וגם לאופיר, אייל, גבע וחזי." גיא מיהר לעלות למעלה לבצע את פקודת חברו-מעסיקו, בעוד אלון נשאר לאבטח אותו. אורי התיישב במתח על הספה הרכה והעגולה שבסלון האורחים הענק שלו, ודרך את נשקו האישי. אלון הביישן לא אמר כלום, רק קפץ את שפתיו בלחץ הולך וגובר. לאחר 30 שניות כבר נראו בקצה גרם מדרגות השיש המסוגננות ארבעת המאבטחים ויערה, דוהרים בפנים נחושות אך דואגות לעבר אורי. גבע מיהר לכיוון אורי. כל המאבטחים שהיו בצוות הבטיחות בבית הזה שירתו בעבר במוסד יחד עם אורי, כתף אל כתף, אבל הודחו באיזשהו שלב, כמו סוכנים רבים אחרים. רק אורי העפיל בסולם הדרגות, ומשהיה זקוק לאבטחה בגלל תפקידו הרגיש הוא ידע מי יהיו המאבטחים הטובים ביותר בשבילו. חבריו מהשירות. מבין כל הסוכנים שעמדו לידו עכשיו ואש לוהטת בעיניהם, גבע היה הקרוב אליו ביותר. גבע הביט בו בפנים רציניות, ואז אמר: "לאייל יש מה להגיד לך." אייל הסמיק כהרגלו, ולאחר קבלת האות מאורי פתח: "חשפנו מנהרה מתחת לספה הזו." הוא הצביע על הספה שאורי ויערה ישבו עליה. השניים זינקו, ואורי הפך במהירות את הספה. "חבר'ה, תחפו עליי. אני יורד. אייל ואופיר, אתם יורדים איתי." יערה זעקה: "אורי, אל תרד!!! ראשו של אורי הציץ מפתח המנהרה, וכשראה את פניה החיוורות של יערה יצא לגמרי מתוך הפיר. הוא ביקש מהמאבטחים להשאיר אותם לרגע לבד, וניגש אליה. "יערה," אמר בקול רך וכואב. "אני יורד לחפש את דני שלנו, לא היית רוצה שהוא יישאר לבד, נכון? אני יורד עם עוד חבר'ה, והאלוקים ישמור עליי. אל תדאגי." יערה הרימה אליו מבט רטוב, ואז הנהנה בניע ראש זעיר. הוא העיף בה מבט אחרון, ואז קרא לשאר המאבטחים: "חבר'ה, אנחנו יורדים!" שלושת הסוכנים החסונים קפצו לתוך פיר המנהרה ונעלמו. שאר המאבטחים תפסו עמדות בשאר המקומות בבית, וחיכו בקוצר רוח. הדקות נקפו, והשעות חלפו. מדי פעם נשמעו צרצורים ממכשירי הקשר של הסוכנים, אבל חוץ מזה לא התרחש מאום. לאחר 4 שעות מורטות עצבים נשמעה לחישה שקטה ממכשירי הקשר שבידי המאבטחים: "תשלחו דחוף 3 חבר'ה לנ.צ. 4.56.7דחוף!!! כשהם יגיעו, ושזה יהיה כמה שיותר מהר שיצנתקו לנו." המכשירים נדמו. הבחורים הביטו זה בזה, ולאחר מכן הצביעו כולם. גיא חייך חיוך חיוור והוא ואלון מיהרו לברור את 3 הסוכנים הכי מנוסים ושלחו אותם. לאחר 4 דקות כבר הגיעו שלושת הסוכנים לנקודה, וצינתקו לאורי. לא הספיקו לעבור 20 שניות וראשו של אופיר הציץ מאחורי שיח ורדים בחצר בית הכנסת המקומי. הם הביטו בו נדהמים, אבל התעשתו במהירות ורצו למקום. תוך 10 שניות הם כבר היו בתוך המנהרה, הולכים בדממה אחרי אורי. לאחר3 ק"מ הוא הצביע על דמות ששכבה שם, ואמר ללא קול: "זה דני." החבר'ה הביטו אחד בשני, והאנרגיה מימי השירות בצבא ובמוסד חזרה אליהם. כל אחד כבר ידע בדיוק מה תפקידו. הם התחלקו לזוגות, והחלו בעבודה. אורי וגבע התקדמו בדממה, שומרים על אחידות הצעדים. לאחר שווידאו שהשטח נקי הם זקרו אגודל לעבר אייל ואופיר, ואלה העבירו את הסימן הלאה. בשקט ובמהירות זינקו הצוותים אל הגומחה, ולאחר 5 דקות של עבודה מהירה ומאומצת דני המורדם כבר היה בין זרועותיהם של אייל וגבע. אופיר ואורי חיפו עליהם, וחזי וצחי חיפו על כולם גם יחד. הם יצאו לאט מן המנהרה, והגיעו לחצר בית הכנסת. הם זינקו במהירות בין השיחים, ונכנסו לאאודי שחורה ומבריקה בעלת תריסים מוגפים שהמתינה להם בחנייה. לאחר 7דקות של נסיעה מטורפת הם הגיעו לווילה של משפחת גרילנק, שם התקבלו בצרחות האושר של יערה. אורי רץ אליה וחסם את פיה בידו, ממהר להכניס אותה אל הבית. יערה הביטה בו המומה ופגועה. הוא התנשף ואז פלט: "השתגעת, יערה?! את לא מבינה שזה צריך להישאר חסוי?!" היא הביטה בו בהלם, אבל אז דני נכנס לסלון, מטושטש עדיין מזריקת ההרדמה ונתמך בידי אייל ואופיר. האושר של יערה הרקיע שחקים. דני חזר למשפחתו, והיה נראה כאילו הכל שב על מקומו בשלום, אבל אורי סירב להירגע. צוות האבטחה תוגבר, הציוד התחדש וגם נהלי האבטחה. הוא ניסה להבין איך הצליחו לחטוף את בנו, ויותר מכך, איך הצליחו לחפור לו מנהרה בתוך הבית? הוא נכנס כרוח סערה לאולם הגדול, וחטף את העמדה הקרובה אליו ביותר. הנוכחים התעלמו, הם ידעו שאורי עוסק בתפקיד רגיש ומסעיר, ודברים כאלה היו בשגרה. הסוכנים הרכינו את ראשיהם בחזרה למסכים, ושקעו בהקלדה מסחררת. כולם חוץ מאחד, ששלף מכשיר קטנטן מכיסו בניגוד להוראות ושלח הודעת טקסט בת 2מילים בדיוק: ההצגה מסתבכת. אורי פתח את המחשב ונאנח. הוא הוציא מכשיר קשר ואמר לתוכו: "את מתן רוז בבקשה." תוך 4דקות הופיע מתן בפתח האולם הגדול, שוטט בעיניו לרגע, ואז התקדם במהירות לאורי. "כן ביג בוס" הוא פלט וצחק תוך צניחה על הכיסא הקרוב. "מתן! ההאקר מחשבים המהולל! בדיוק אותך הייתי צריך!" מתן צחק ואז הרצין וניגש למחשב. אורי הצביע על 3תקיות ואמר: "אני צריך שתברר מי עוקב לי עליהן." "תן לי חצי שעה והחומר אצלך." הבטיח מתן. אורי יצא מהאולם בלב שקט, וניגש אל לשכת הרמס"ד, להשלים את הישיבה שהוא עזב באמצע. לאחר חצי שעה בדיוק הוא הרגיש רטט בכיס חליפתו. הוא ידע שזה מתן, אבל לא יכל לענות. הרמס"ד הבחין במצוקתו ומיהר לסיים את הישיבה, ביודעו שאורי עוסק בדיני נפשות. אורי יצא במהירות מהלשכה, ופתח את הנייד שלו. ההודעה שהמתינה לו שם סחררה אותו לחלוטין. בהודעה היו כתובות 3מילים בלבד: חוליית הדרקונים השחורים. מרגע זה ואילך אורי ידע שהוא יצא לדרך אל חזור. בלי לרצות בכלל הוא מצא את עצמו מסובך עד למעלה מראשו בעסק עם אחת מחוליות הטרור הגדולות בעולם, התחתית של העולם התחתון. הוא כמעט איבד עשתונות עד שפקד על עצמו להירגע: "אורי, לא יעזור לך להיטרף עכשיו. נכון? תנסה להיות מחושב ולהחליט מה עושים." ואז, ברגע אחד של הברקה הוא ידע מה לעשות. באותו יום הוא כבר העביר אותו ואת מתן לעבודה אינטנסיבית בעמדות שבמתקן החשאי של המוסד, מתקן ללא יכולת גילו ע"י לוויינים. הם עבדו שעות ע"ג שעות ללא הפסקה, ולאחר שבוע קפץ מתן ממקומו והחל לצרוח: "מצאתי!!! הצלחתי להשיג אותו!!!" צרחותיו יכלו להרוג פילים, ואורי היסה אותו במהירות והושיב אותו על מקומו. "אתה נורמלי?! אתה רוצה שכל העולם ידע?! אתה חסר תקנה לחלוטין!" מתן אפילו לא שם לב ללחישות הנזעמות של אורי. הוא הביט בו בעיניים בורקות ואמר "הצלחתי להשיג את השם של השתול של הדרקונים השחורים פה במוסד!!! קוראים לו עומר לוין, אבל הוא מכונה הפנתר הלבן." אורי הביט בו בעיניים נדהמות ואז פרץ בצרחות: "אתה מטורף!!! אני לא מאמין שעשית את זה!!! לא מאמין!!!" מתן צחק ולחש לא בזעם מעושה: "ששש!!! אתה נורמלי?! אתה רוצה שכל העולם ידע?!" שניהם פרצו בצחוק ואז אורי התעשת ולחש: "צריך להעביר ראיות כדי שנוכל לחקור אותו…" "אין בעיות!" השיב מתן ושקע בהקלדה מסחררת. לקראת ערב, כשהסוכן המכונה הפנתר הלבן עמד לצאת ממטה המוסד נגשו אליו שני בחורים חסונים לבושים אזרחית. הוא החל לרעוד ולהזיע ומיהר להסתובב חזרה לבניין, אבל שניים אחרים כבר חסמו את דרכו. "עומר לוין? אתה עצור בשם משטרת ישראל." אחד הבחורים הזדהה בתור שוטר סמוי ואזק אותו. הפנתר הלבן ידע שזה סופו. לאחר נסיעה של 20דק' בניידת סמויה הם הגיעו למבנה החקירות של המוסד, שם קיבל את פניו של הפנתר אורי. הוא הביט בו במשטמה, ואזק אותו לכיסא נטול משענת ומושב. רק מוטות ברזל. עומר התיישב בעל כורחו כשלפתע חטף בעיטה ברקה השמאלית שלו. הוא שפשף את מצחו הדואב והביט המום באורי. אורי חייך חיוך ציני ואמר: "תספר לי את כל מה שאתה יודע כאן ועכשיו!!" עומר הביט סביבו במצוקה מדומה ואמר: "אני לא יודע כלום." "ככה? אין בעיה." אורי לחץ על כפתור בלוח המחוונים שמולו, ולפתע החושך החדר. דלי של מים קרים ומצחינים התהפך על ראשו של עומר, ולפתע נדלק מולו פרוז'קטור רב עוצמה. בעודו מנסה להתעשת נשמע קולו של אורי ממרחק: "אתה רוצה לספר לי או לא?" הפנתר נשבר, והחל לזמר. משם הכל התגלגל במהירות שיא: הפנתר חשף את כל החוליה, את רשימת המנהרות, את הגורמים התורמים ואת רשימת הפיגועים הקרובים. מעצרים נרחבים החלו להתבצע בכל הארץ, ופיגועים רבים מספור סוכלו. רשת המנהרות נחסמה, והשלווה חזרה במהירות לבתי התושבים, וכמובן גם לבית משפחת גרילנק. אורי לא ידע, אך בעקבות אירוע זה הוא עוד עתיד לרשת את כסאו של הרמס"ד הנוכחי כשזה יפוטר מתפקידו בשל העברת מידע לסוכנים זרים.