הקפה השחור שעל השולחן
התקרר.
סיגר כבוי
השתחל בין שפתיים יבשות,
חלוק לילה שחור ושיער מאפיר.
קרני אור דקיקות חודרות לתוך הדירה
באנחה. אני מביט מבעד לחלון.
שם, למרגלותיו, שני נערים
האחד חובק שק בחיקו
וחברו תומך בו ללא
מגע..
שניהם מהלכים יחד במעלה
הרחוב.
מעליהם הלבנה והחמה החליפו משמרות
ומשב רוח רכה ליטף את העור
וחשבתי שמוזר הוא הדבר
שבשני מקומות, במרחק
נגיעה
הרגשה שונה למדי.
כאן הרגשה כה קודרת.
ושם
מאושרת.
ואז ראיתי את פניהם של הנערים בדמיוני
וחשבתי לעצמי
למה ששעה זו שלי
לא תהיה
כשלהם?
(בהשראת השיר "אושר", ריימונד קארבר)
6 Responses
נדהמתי מרמת הכתיבה והדימויים המרגשים
איזה יופי אליה, מקסים. אכן, הכל עניין של החלטה. גם האושר.
מקסים
כתיבה נהדרת
כל הכבוד למשוררת
פשוט מקסים, משוררת לתפארת!!!!!!
וואוווווו השפה כל כך גבוההההההההה אבל זה לא משנה את העןבדה שאת שבלול
מקסים!