מילים

מילים/הדסה אביעד

מילים ריקות,

מנסות לקרוא, פנים שבורות.

הצלקות,

העצב בעיניים השותקות

שמחפות, מסתירות

על סערות שבי הולכות רוגשות.

הניצחונות , 

קול הבכי הנבלע בין התשואות

מזכיר הנשכחות

אלה שלחמו שם בגבורות.

פנים לחות,

רגשות מסגירות

במלחמות ישנם גם קורבנות.

השאלות,

כמו פקודות

בטור הן ניצבות, שורות, שורות.

הסבר דורשות

בינה תובעות

עד מתי הן זועקות

התשובות תהיינה להן מוקצות.

הסכנות, 

הרווח הנוצר בין הפסיעות.

והספקות,

הדאגות שאת ראשי מכרסמות.

התחושות הן לא מטעות

צועקות לי פנים מיותמות. 

כל התקוות,

המשאלות הישנות

מפתח הגשמת החלומות

שעליהם חולמת בלילות

צצות לי מפנים מלאכיות.

והתפילות,

כור מחצבתן של הדמעות

מקום מפלט לרגשות

הולכות ובי מכות

מקרקע המציאות עפות.

מילים יפות,

שם מרחפות

לי לוחשות וכך אומרות

לכי, רוצי נגד הרוחות

היי מי שאת,

אל תפחדי מן הבחירות.

נשימות כבדות,

עולות, יורדות,

משוחזרות.

את חדר הלב פותחות

ובי חיות מפיחות.

מילים שלמות,

חצו פסגות

יצרו להן, פנים חולמות.