מכתב לאחי/ מוריה שליכטר

תגיד לי איך לא ידעתי
שאחרי שאסיים ת'מכתב
לא הייתי צריך לבכות מולך בקבר החם
אחי, אני בא אלייך יותר מהר מאי פעם
לא ציפיתי שזה יבוא משם
הוא ירה בי המחבל אתה מבין?
וכשאמרתי שאנחנו זה לנצח לא תיכננתי שזה מה שיהיה ,
כשחשבנו לצאת לטיול במזרח אחרי שהכל יגמר ,
זוכר?
שאמרנו שנקרא לילד שלנו באותו שם ,
שמע נשארתי כאן חודשיים יותר.
 יותר כדי להתגעגע אלייך חבר,
אתה יודע כשהוא ירה שמעתי את קול הכדור והשתיקה השתלטה.
הייתי זהיר אני מבטיח,
היום אני מבין לקח,
 שהייתי צריך לחיות יותר
לא במובן של שנים
לא במובן של ימים
אלא במובן של לחיות .
להנות, לצחוק, לשמוח, לבכות,
הכל יכול להיעלם בשנייה אחי.
כבר חצי שנה במלחמה,
זה כואב
זה קשה
זה מר
אבל בשבילי ,
 בשביל אלו שמתו על הקדושה
תחיו בשבילנו.
צחקו בשבילי.
תמשיכו לרקוד תמשיכו להיות.
אל תתנו לי להרגיש
שהמוות שלי רק מחליש
עד כמה אהבת את היצירה?

5 Responses

להגיב על . לבטל

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

דילוג לתוכן