מצית המכוניות / נוגה טחן

שלום קוראים לי נגה, אני גרה בראש פינה- מקום שקט, נעים, ולרוב לא קורה בו משהו

מעניין.

היה זה יום שלישי, לאחר יום ארוך של לימודים, צנחתי למיטה וקראתי ספר. כמעט נרדמתי, עד שלפתע נשמע פיצוץ אדיר. זינקתי

מהמיטה ויצאתי לראות מה קורה.  ואז, ראיתי את זה-

אוטו מפורק לגמרי עולה באש.

תוך דקה אמבולנסים, מכבי אש ומשטרה התאספו מסביב. התחלתי לבכות, מה אם היה שם מישהו? למה זה קרה? מה עושים?

אבל אז משהו הסיח את דעתי.

לפתע ראיתי איש, לבוש כולו שחור, בורח. לא ראיתי את הפנים שלו,

אבל גם מרחוק הבחנתי במשהו שהיה נראה לי בבירור כמו חבילת גפרורים.

ואז ידעתי, זה האיש, הוא זה שהצית את האוטו, הוא זה שגרם לרעש הנורא, לפיצוץ של האוטו שעולה בלהבות ואולי גם למוות.

זינקתי לבית, חטפתי את הטלפון והתקשרתי לחברתי הטובה ביותר- נעה.

תוך חמש דקות היא הגיעה רכובה על האופניים האדומות שלה, לא מאמינה למה שהיא רואה. שנכנסנו הביתה, הסברתי לה הכל. ואז חשבנו בדיוק מה צריך לעשות- לתפוס את הפושע.

התחלנו סיעור מוחות. אבל כל מה שהיה בידנו הוא איש לבוש כולו שחור וחבילת גפרורים בידו.

תנסי להיזכר אם היה לו פריט מיוחד! אמרה לי נעה, עדיין מבועתת ממה שקרה.

ניסיתי לחשוב על התמונה שהיתה בראשי, האיש ההוא בורח. ואז נזכרתי!

היה לו על החולצה סמל של נחש בצבע ירוק!

מעולה! עוד פיסת מידע לחקירה שלנו! אמרה נעה, וניצוץ של תקווה עלה בעיניה.

ניסינו לחשוב על עוד דברים כמו- אם היה לו צמיד, או תכשיט כל שהוא. מה צבע השיער שלו, וכ"ו…

הזמן עבר והשעה היתה מאוחרת. אני ונעה קבענו פגישה אחריי הלימודים.

ישבתי בסלון וראיתי חדשות,

"אסון האוטו הבוער" הופיעה הכותרת. הקריין

אמר שאין סיבה להילחץ, כי לא היה אדם באוטו ושהמשטרה מטפלת בכך, אבל בכל זאת לא הרגשתי רגועה. החלטתי שאת כל העניין אשמור למחר, ובנתיים

כדאי לי לישון טוב.

למחרת אחרי הלימודים, נעה באה אליי. אכלנו ארוחת צהריים ופנינו ישר לעניינו.

את חושבת שצריך לערב את המשטרה??

שאלה אותי נעה,  לאחר רגע של שתיקה אמרתי לה: אני חושבת

שאנחנו צריכות לפתור את זה לבד. ופתאום הרגשתי מלאת נחישות.

אז בואי נלך על זה! אמרה לי נעה וחיוך קטן עלה על פניה.

בחצי מהזמן ניסינו לאתר מידע על הסמל של הנחש הירוק, אבל לא מצאנו כלום.

ניסינו לחשוב האם זה ארגון ששלח פועל, או האם יש סכסוך בין בעל האוטו לאותו האיש, אבל זה לא עזר.

נעה אמרה שאמא שלה צריכה עזרה ושניפגש מחר.

השעה הייתה שמונה בערב, והחלטתי שלא יזיק לי להרדם מוקדם. לפתע צלצל הטלפון, זו היתה נעה. תפתחי חדשות, היא אמרה לי בקול קצת תקיף. השארתי אותה על הקו ופתחתי את החדשות. "פיצוץ שני" היה כתוב. אוטו נוסף התפוצץ בשבוע, המשטרה עושה כמיטב יכלתה. לא ידעתי מה לומר. נדבר מחר, אמרתי לנעה.

הייתי עייפה ומותשת. התרווחתי על המיטה וכעבור  דקה נרדמתי.

בחלום, חלמתי שאני ונעה תופסות את הפושע וזוכות לכבוד רב והערכה גדולה.

כשקמתי בבוקר, הרגשתי נחושה ביותר, אולי בגלל החלום ואולי סתם.

נעה באה אליי אחרי הלימודים, שוב ניסינו לאתר מידע, על פושעים וכנופיות פשע, אבל שוב זה לא עזר…

חלף שבוע, ואני ונעה התייאשנו. אולי נרד מזה? אמרה לי נעה, אבל עניתי לה-

לא. יש לי רעיון טוב.

אולי צריך הפסקה קצת…

מה את אומרת שמחר נלך

"לגלידה של מריו"??

שאלתי אותה. חיוך עלה על פניה של נעה, ואז היא אמרה-סגור.

למחרת אחרי הלימודים ירדנו במרכז הקניות של ראש פינה.

הגענו "לגלידה של מריו".

אני כבר ידעתי מה אני רוצה-

גלידת לוטוס וגלידת דובדבן.

אבל לנעה לקח רבע שעה לבחור, בתוספת שבע טעימות של גלידות שונות, עד שבסוף החליטה-וניל ותות בננה.

יצאנו למרפסת של הגלידריה,

שמשקיפה על כמה חנויות, על תחנת המשטרה ועל חניה ענקית.

שכחנו לגמרי מכל עניין החקירה שלנו ועברנו לדבר על התוכניות שלנו לחופש.

אני מתכננת לטפח את הגינה שלנו, ולשתול עצי פרי, אמרה לי נעה ואז התחילה לומר משהו על כמה שהיה מגניב עם היה להם עץ מנגו.

ואז משהו משך את תשומת ליבי.

הכל בסדר? שאלה אותי נעה.

תראי, אמרתי לה קצת בלחש.

ליד החניה עמר איש לבוש בשחור מסתכל על רכב  לבן ונראה כאילו הוא מוודא שאין אף אחד בשטח.

את חושבת שזה הוא??

שאלה אותי נעה. יש רק דרך אחת לגלות, עניתי לה.

שנינו כבר סיימנו את הגלידות שלנו. זינקנו לעבר החניה והסתתרנו מאחורי מכונית שחורה. לא נראה שהאיש עשה משהו, אבל בכל זאת המשכנו להסתכל.  חלפו כבר

עשר דקות והאיש לא עשה כלום. את חושבת שהוא ראה אותנו??

שאלתי את נעה. אבל היא אמרה לי: אני לא חושבת שזה הוא כדאי שנלך.

כאשר הלכנו וכבר יצאנו מטווח הראיה שלו, העפתי מבט אחרון ואז קפאתי במקומי.

זה הוא! אמרתי לנעה. והצבעתי לה על הסמל שבחולצה שלו, נחש ירוק. את צודקת!

אמרה לי נעה. מה עושים??

חשבתי לרגע ואז אמרתי לנעה משהו שלא ממש הייתי בטוחה בו, אבל שווה לנסות.

רצנו לטחנת המשטרה שלמזלנו הייתה קרובה, וסיפרנו לשוטרים את התוכנית שלנו. ואז נכנסנו לפעולה. השוטרים ארבו לאיש בחניה, ואני ונעה בדקנו שאין אף אחד בשטח.

כאשר האיש ראה שאין אף אחד הוא הוציא חבילת גפרורים מכיס מכנסיו וניסה להצית את אחד מגלגלי המכונית, אבל השוטרים דאגו לכך שהמכונית תהיה רטובה. ובזמן שהאיש מנסה להצית את המכונית,  יצא אחד השוטרים ותפס את הפושע על חם!

השוטר אזק את הפושע והכניס אותו לניידת. כל צוות תחנת המשטרה הודה לנו.

הורינו היו גאים בנו, וגם קצת כעסו שלא שיתפנו אותם בכך, אבל זה לא הרס את מצב הרוח הטוב שלנו.

בלילה הייתי מותשת. חשבתי על כל מה שעבר עליי, אבל לפחות אני יודעת שאוכל לישון הלילה בהרגשה טובה שעשיתי את הדבר הנכון.

ביום למחרת הורינו החליטו להפתיע אותנו בפיקניק משפחות בנחל. האוירה היתה כיפית, והיה מזג אויר מושלם. חייכתי לעצמי חיוך קטן, ואז הלכתי לשחק עם נעה ואחיות שלה תופסת.

הסוף!

עד כמה אהבת את היצירה?