נשרף, נלחם, נרקב / הודיה מועלם

אדם מתרחק,
אדם מתקרב,
אדם יושב וחושב,
ונשרף.

אדם מתיישב לידו – חברו,
חושב שהוא מכיר אותו,
חושב,
וטועה.

ההוא מתרחק, והוא נושם לרווחה,
תוהה לרגע האם לתת לעצמו להוריד את המסיכה.
הוא נשרף מבפנים,
אבל ההצגה חייבת להמשיך,
לא נותן למסיכה לרדת לו מהפנים.

אדם מתרחק,
אדם מתקרב,
אדם יושב וחושב וטועה,
ונלחם.

כשאחד אוחז בנשק,
השני את פצעיו נושק,
השלישי אוחז ברגש,
והרביעי אליו עיניים לוטש.
החמישי אוחז בספר,
השישי על החיים מוותר,
השביעי אוחז בשכל,
והשמיני שנאה נוטר.
התשיעי אוחז באש,
והעשירי, העשירי את ליבו חובש.

אדם מתרחק,
אדם מתקרב,
אדם יושב וחושב,
ונרקב.

הוא נשרף מבפנים,
ליבו נשבר,
אבל ההצגה, ההצגה חייבת להמשיך.