* / נתנאל גורדון

הָרַעַשׁ הַמְּרַטֵּשׁ עוֹד צוֹרֵב בְּצַלָּקוֹת הָאֲבָנִים. הַדָּם עוֹד נִקֵּב בִּסְדָקִים יְשָׁנִים מְלַאי חֲרָטָות
נְּפִילָה אֶל הַשָּׁחֹר אַחֲרֵי זִנּוּק
כַּבִּיר מָלֵא חַיִּים וְאוֹר
וְרֶגֶשׁ מְּמַלֵּא נִימִים וּסְפָרִים בְּשִׁירֵי הַלֵּל
רְדוּמִים יּוֹרְדִים כְּגֶשֶׁם עַז
כִּבְכִי הַנּוֹשֵׂא אֶת הַכֶּתֶם הָאָדֹם העָמֹק אֶל תּוֹךְ הַלֵּב

אוֹר מְסַנְוֵר בּוֹקֵעַ סּוֹגְרֵי חוֹמָה שַׁעַר וּבְרִיחַ הַמִּתְפָּרֵץ
הַחוּצָה כְּלַפֵּי הַמָּוֶת כְּקוֹרֵא לַשּׁוֹמְרִים שֶׁכְּבָר אֵינָם 
וְזָהָב מִּתְגַּבֵּשׁ מִתּוֹךְ טִפּוֹת הַטַּל הָאַפְרוּרִיּוּת וַעֲשַׁן הַמִּלְחָמָה
וְתִקְוָה הַפּוֹרֶצֶת מִבֵּין הַכְּתָלִים בִּדְמוּת גִּבְעוֹל דַּק שֶׁל יָרָק 
וְשִׂמְחָה הַצּוֹעֶדֶת בָּרְחוֹב 
בָּנוּי חַלְּלִים מְדַמְּמִים
וַאֲנִי נִצָּב בָּהּ
וְשָׁלוֹם וְחֶסֶד סוֹבְבִים
וּכְכִנּוֹר אֲנִי לְחוֹמוֹתֶיהָ הָעֲגוּנוֹת
שֶׁסְּדָקֶיהָ אַנְדַּרְטָאוֹת