סוכנת קטנה / שירה רובין והודיה יחיא

פרק 1

היי קוראים לי אדל אני בת 16 ואני סוכנת חשאית. עברתי מחולון לתל אביב בשביל לרגל אחרי שירן שהיא בעצם פושעת רגע אני לא יעשה לכם ספוילרים אתם תבינו בהמשך…

הכל התחיל מזה שעברתי מחולון לתל אביב ההורים שלי רשמו אותי לבית ספר השלום בשביל לרגל אחרי ילדה בשם שירן שהיא בעצם פושעת בתל אביב. ההורים שלי צריכים הוכחות לזה שהיא פושעת.

כשנכנסתי לכיתה כולם היו המומים הם לא רגילים שילדה נכנסת באמצע שנה לבית ספר. סיפרתי להם שעברתי לפה בגלל שאבא שלי עבר לעבוד בתל אביב. הם קיבלו אותי יפה אבל שירן ישבה לבד בצד הייתה טיפה חיוורת והיא נראתה בדיכאון נו בכל זה את פושעת שמסתובבת בתל אביב בלי שאף אחד ידע איך היא לא תהיה בדיכאון.

בהפסקה היא ניגשה אלי ואמרה לי:

"היי שלום קוראים לי שירן, רוצה אולי להיפגש היום בערב את נראה לי ילדה שאפשר לסמוך עליה".

ואמרתי לה: "על מה את מדברת לסמוך על מה, אני לא מבינה"

והיא אמרה לי בתגובה: "פשוט תבואי היום בשעה 21:00 לחניה של קניון עזריאלי".

ואז אבא שלי צלצל אלי ואמר לי:

"נו מה קורה איך הולך איתה".

אמרתי לו: "בדיוק היא קבעה איתי היום בתשע בערב בקניון עזריאלי"

ואבא שלי אמר לי: "יופי מושלם, רגע הדבקת לה את השעון מעקב"

אני אמרתי לו: "אני שמה לה עכשיו בהצלחה לי"

והוא ניתק.

בשיעור ספורט "בטעות" התנגשתי בה והדבקתי לה את השעון לנעל והמשכתי לרוץ.

בשעה 20:30 הייתי מתחת לבניין שלי התחבאתי והכנתי את כל הדברים שאני צריכה

"מצלמה קטנה יש, טלפון יש,…"

ופתאום נדלק האור….

פרק 2

נדלק האור וראיתי את הילד החנון של השכנים בא לזרוק את הזבל. לילד הזה לא אכפת מכלום חוץ ממשחקי מחשב נשמתי לרווחה.

בשעה 21:00 בדיוק שירן הייתה בחניה של עזריאלי היא אמרה לי כך:

"כל מה שאת שומעת פה לא יוצא מי פה. קיצר אז ככה אני קראתי לך לפה כדי לומר לך עם את רוצה להצטרף אלי מחר לפרוץ אל הסופר הגדול ביותר בתל אביב"

הייתי בהלם. אבא באמת צדק היא פושעת אני הייתי בשוק.

ואני אמרתי לה:

"מה את נורמאלית לפרוץ לסופר אני בשוק"

היא הגיבה לי:

"עם את לא רוצה לא חייב אני יעשה את זה לבד את לא חייבת לרדת עליי"

והלכה בכעס.

כשהגעתי לבית שלי נתתי להורים שלי את ההקלטה והם שמעו ואמרו שהם צריכים עוד הוכחות ואמרתי להם:

"ייקח לי קצת זמן אבל אני ימצא עוד הוכחות".

למחרת שירן באה אלי והצטערה על אתמול שהיא צעקה אלי. והיא אמרה לי:

"אני מזה מצטערת על אתמול. פשוט אין לי הרבה חברים ואני לא ידעתי איך להתנהג אני הייתי מפוחדת מאוד מפוחדת".

אמרתי לה בדאגה:

"מי מה את מפוחדת"

היא הגיבה לי:

"מצטערת אסור לי לספר".

ופתאום עלה לי רעיון להיום בערב…

ב21:00 ראיתי את שירן בכניסה של הסופר ונכנסתי איתה…

פרק 3

היא לא ראתה אותי כשנכנסתי איתה לסופר. הייתי חייבת הוכחות על זה שהיא פושעת. אמרתי לעצמי שאני חייבת להיכנס .

כשנכנסתי שמתי על עצמי מצלמה נסתרת. לבשתי כולי שחור ופחדתי שיתפסו אותי או ששירן תראה אותי וישר תחשוד. התחלתי לרגל אחריה ולהתחבא בו זמנית.

אחרי 10 דקות שאני מרגלת אחריה אני רואה עוד בן אדם שאומר לה:

"השגת את הדברים שלי".

והיא אמרה לו בצער

"כן"

ישר נבהלתי, מי זה, מה הוא קשור אליה. הרגשתי שאני לא צריכה לספר את זה להורים שלי.

יצאתי בפחד משם ומהר למזלי לא ראו אותי.

למחרת הלכתי לקנות דברים מהסופר וראיתי את שירן עוד פעם עם הבחור הזה. הפעם אמרתי לעצמי אני לא יעקוב אחריהם כדאי לא לעורר חשד ואמרתי לעצמי "מחר אני ידבר איתה על כל המקרים שקראו בזמן האחרון".

למחרת יצאתי מהבית מאוחר אז רצתי לבית ספר ושמעתי מלא משטרות ורעשים אז רצתי מהר יותר. ושאלתי את רועי מה קרה הוא אמר לי….

פרק 4

הוא אמר לי:

"שמעתי את המנהל אומר שנגנב הגביע של נבחרת הכדורגל. לפי השמועות שמסתובבות בבית ספר זה עולה כמה אלפי שקלים".

הייתי בשוק איזה בן אדם ירצה לגנוב גביע. ואז נזכרתי בשירן שהיא גם ככה פושעת אז למה שהיא לא תרצה לגנוב גביע כל כך יקר.

המנהל אריאל עשה שיחה לכל בית הספר ואמר כך:

"מה שקרה היום הוא מקרה חמור מאוד. לגנוב גביע כל כך יקר. עם הגנב לא יתוודה עד יום חמישי הנהלת בית הספר תעלה רמה שאנחנו לא רוצים להגיע עליה אז כדי שהגנב יתוודה ומהר".

בהפסקה תפסתי את שירן ואמרתי לה כך:

"שמעי אני לא יודעת מה עובר עליך ומה את רוצה. אבל למה את מפוחדת, ולמה גנבת את הגביע של נבחרת הכדורגל. ותעני לי לפני שאני מדווחת למנהל. זה ממש לא צחוק נבחרת הכדורגל עבדו קשה מאוד בשביל הגביע הזה".

והיא הגיבה לי:

"אל מה את מדברת. את חושבת שאני גנבתי את הגביע. ועוד חשבתי שאפשר לסמוך עלייך"

ועניתי לה:

"אל תדאגי ראיתי אותך נכנסת לסופר. ואני יודעת עוד כמה דברים שאת עשית בזמן האחרון"

היא ענתה לי:

"על מה את מדברת. אולי פרצתי לסופר וחוץ מזה לא עשיתי עוד כלום"

ואני השבתי לה:

"את יכולה להתוודות. ואני לא ידווח עליך רק תספרי לי את האמת. בבקשה את חברה שלי ואני רוצה להגן עליך. זה רק לטובתך"

והיא הגיבה לי:

"אני לא צריכה עזרה שלך. אני מסתדרת מצוין"

והלכה.

כל היום רדפתי אחריה. וראיתי את הדמעות שעוד שניה יוצאות לה מהעיניים. בכל זאת זה סוד ממש גדול

ולבסוף היא נשברה ואמרה לי כך:

"טוב ניצחת אני יספר לך… זה התחיל באינסטגרם מישהו התחיל להתכתב איתי. הוא אמר שהוא רוצה להיפגש איתי ונפגשתי איתו כי הייתי ילדה תמימה בסך הכל"

אז נפגשתי איתו. הוא איים עלי. ואמר לי לעשות כל מיני דברים. מרוב פחד עשית את זה. בגלל זה רציתי לצרף אותך שאני ירגיש שלפחות מישהו איתי במצב הזה. הוא אסר אלי לספר כלום. בבקשה אני מתחננת עליך לא ספר"

אני עניתי לה:

"שמעי אנחנו יכולות לפתור את זה מתי את נפגשת איתו עוד פעם?"

והיא ענתה לי:

"עוד יומיים בחניון של קניון עזריאלי"

ועניתי לה:

"יש לי רעיון…"

פרק 5 והאחרון

"יש לי רעיון עוד יומיים את תפגשי איתו. אני וההורים שלי נעשה עליו מערב ונתפוס אותו על חם. מה את אומרת"

היא אמרה לי:

"יש בעיה אני לא יודעת מי זה הוא לובש שחור כל הזמן"

אני אמרתי לה:

"זה בסדר אנחנו נטפל הזה"

אחרי יומיים באותו שעה בדיוק אני וההורים שלי הגענו למקום התחבאנו. הוא הגיע אחרי חמש דקות תפסנו אותו. אבל הוא התחיל לברוח מהחנייה והתחלנו לרדוף אחריו. עשר דקות והוא פשוט ברח. היינו מתוסכלים חזרנו לשירן אמרנו לה את הבשורה שלא תפסנו אותו. והיא צחקה ואמרנו לה:

"מה את צוחקת לא תפסנו אותו"

והיא הגיבה:

"אתם אולי לא תפסתם אותו. אבל אני הדבקתי לו שעון מעקב שאת הדבקת עלי"

ואמרתי לה

"איך את יו.."

אפילו לא גמרתי את המשפט והיא אמרה לי:

"השיטות שלי"

וקרצה לי.

למחרת ההורים שלי מצאו את הבחור ואמרו:

"מצאנו את הבחור"

ושתקו

אמרתי להם:

"למה אתם שותקים"

והם ענו לי:

"כי…כי…כי הוא בבית ספר שלך"

והגבתי מפחד

"מה!!!. מה הוא עושה בבית ספר שלי"

והם ענו לי:

"אין לנו מושג. אנחנו עכשיו יוצאים וגם את באה איתנו. כי את מכירה יותר טוב מאיתנו את הבית ספר הזה".

ויצאנו לדרך אני כולי רעדתי. טוב בכל זאת הפושע שאנחנו מחפשים כמה שבועות בבית ספר לי מתי קורה דבר כזה.

נכנסנו לבית ספר כולם היו בהלם. ההורים שלי הלכו לפני מה שהמכשיר של האיתור שעוני מעקב הראה להם. ונכנסו לחדר של המנהל וגילו שהמנהל אריאל הוא הפושע. בהתחלה הוא הכחיש שהוא לא הפושע ואז הוא יתוודה. והכל התחבר לי האיש שהיה בסופר זה הוא, מי שגנב את הגביע זה הוא. בכל המקרים זה היה הוא. הוא רוצה להיות עשיר אני הייתי בהלם. ההורים שלי לקחו אותו למשטרה. הגביע הוחזר למקום. המנהל אריאל שילם את כל הכסף לסופר ובכל המקומות שהוא גנב. ומה שלי יצא מזה שזכיתי בחברה חדשה שירן.

הסיפור הזה שעברתי בשבועיים האחרונים לא כל ילד עובר את זה חוויה בלתי נשכחת של הרפתקאות אקשן ובעיקר חברות. ולא ויתרתי על שירן עם הייתי מוותרת היא הייתה נשארת בודדה והיום היא החברה הכי טובה שלי…

זהו הסיפור שלי. או איך שאומרים

"כל סוף הוא התחלה חדשה…".

עד כמה אהבת את היצירה?