סיפורו של עץ זקן/ טוהר פרקש

זהו סיפורו של עץ זקן
עלעליו מזמן נשרו,
גזעיו וענפיו,
מחום יפהפה הפכו מזמן לאפור

והוא עומד לו בדיוק שם,
בין המישור להרים,
מחכה שמשהו יקרה

נכדיו מזמן נטשו אותו,
הרוח האכזרית לקחה אותם.
אפילו לבקר לא יכלו לבוא,
כי נטועים בדעותיהם היו,
עומדים ללא נוע, מחכים.

מה יפה היא השקיעה בצד זה של הכדור,
חשב אותו עץ.
הרי מי כמוהו חווה בחייו,
לעמוד בהתנגדות
מול הקור המקפיא,
מול החום הצורב.
כך למד גם לשחרר ולשתוק כשצריך

אולי היתה זו הזקנה שהחלה לתת אותותיה,
אולי היה זה הערב שהחל לרדת,
ואולי היה זה סתם עוד זקן,
שידע לחוש אושר
גם מהרגעים הפשוטים בחיים.

במבט אחרון על הכוכבים
שהחלו למלא את השמים,
עצם עיניו ונרדם.

עד כמה אהבת את היצירה?

24 Responses

  2. טוהר,
    אני קוראת ועולות לי דמעות…
    הזיקנה- רחוקה ממך שנות אור,
    ובכ"ז, הכתיבה שלך רגשית, מוחשית, ונוגעת בנשמה…
    אלופה!!!!😍

    הגב

להגיב על יהלי לוין לבטל

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

דילוג לתוכן