סיפור חיי הלא פשוט / הדר פנזיאס

פרק 1

"לאאאאאאאאאאאאאא…" צרחתיייי "רק לא זה!!!!"

אבל זה היה מאוחר מידי.

רעש הנפץ הרעים בקול.

קמתי. קמתי. כן. קמתי. חיה. נושמת. לא נאהבת. בודדה.

בהתחלה, לא כל כך הבנתי איפה אני? ואיך הגעתי לכאן?

אבל אז, אישה, בחלוק לבן נכנסה אל החדר. האחות. בית החולים.

לא ממש הבנתי איך הגעתי לעזאזל לבית חולים. אבל הבנתי שזה כנראה קשור למה שקרה בשבוע שעבר… אתם בטח שואלים מה קרה..

כן, הכל התחיל לפני חודש , הגיע לכדור הארץ יצורים משונים, אני בתור אשת מוסד הייתי חלק בתפיסה שלהם… איזה יצורים? אף אחד לא ממש הבין.. אבל כנראה שהם מהחלל!! או אפילו מחוץ לשביל החלב!!!!

זה בטח נשמע לכם הזוייי! אבל זה נכון לגמרי!!!

אני, מיכל שם בדוי, עובדת במוסד , כל החיים שלי אני שם, מאז שנולדתי.

אין לי באמת מושג מי הם ההורים שלי, לדעתי הם מתו.. אבל לא כזה משנה לי כי לא הכרתי אותם… מאז שנולדתי גידלו אותי במוסד.. וידעתי כבר בגילי הקטן שאהיה עובדת במוסד… ראש המוסד הוא כמו אבי, הוא גידל אותי!

חוץ ממנו, אף אחד אף פעם לא אהב אותי, הוא תמיד נתן לי הרגשת שייכות… אבל התחושה הלכה ודעכה… היצורים הגיעו לכדור הארץ… ואז…הדבר האחרון שאני זוכרת מזה שהיה…היה.. את הפיצוץ!! ואז.. התעלפתי.. כן! אני זוכרת היה את הפיצוץ, התעלפתי, ואז…רגע לפני אני זוכרת אותו.. בכוחו האחרון אומר לי.. שהוא..הוא אוהב אותי.. ותמיד יאהב… גם בעולם הבא.. אז… האם הוא מת? 'אבא' מת…?

האם זה הסוף שלי בתור בנאדם אהוב…?

המשך יבוא…

פרק 2

כן. זה קרה. כן. אבא מת. מת. המחשבה רדפה אותי. הוא מת. ראש המוסד. הבנאדם שגידל אותי, מת. 'אבא' שלי מת. הדבר שהכי פחדתי שיקרה, קרה.

באותו רגע ששמעתי על זה, רציתי להתאבד.

אין לי סיבה לחיות. אני שנואה בעולם הזה. אפילו בעולם הבא אהיה שנואה. אני בנאדם רע. שנוא. בודד. חסרת חברים.

אין. אין. אין. אין. אין לי חברים. אין לי בן זוג. אין לי משפחה. אין לי ידידים. אין לי בקושי כסף!!! אני חסרת כל. שום סיבה לא נשארה לי לחיות.

הרגשתי שהכל אבוד לי בעולם, אבל אז הוא הגיע, ושינה את חיי.

אף פעם לא האמנתי באהבה, אבל אהבה כזאת טהורה ויפה אי- אפשר שלא להאמין. לאור, זה הוא שמו. לאור. שם מיוחד ומלא משמעות. שם של אושר ושל שמחה, שם מבורך, מואר בשמחת חיים. אני שמחה שהכרתי אותו. הוא כל כך מבין אותי. ואוהב אותי. אני יודעת שלא אוותר עליו בחיים שלי.

"אהההההההההההההההההההההההה" צרחתי מבהלה! זה היה כל כך מפחיד ומבהיל!! המראה שלה, הוא היה כל כך..כל כך.. כל כך מפחיד!!! היא היתה נראית כמו.. מרשמלו. מרשמלו מפחיד. מאוד.

מי היה מאמין… 'אבא' מת מ.. מ… מרשמלו.

אבל… אני בסדר כבר, אני לא צריכה להתאבל יותר מידי.

עוד חמש דקות.. רק חמש דקות.. ואז הכתבה.. הכתבה בחדשות 13.. על.. המרשמליקים … כן. זה קורה.. הכל נחשף לעולם. האמת יוצאת לאור.

המשך יבוא…

פרק 3

"עכשיו מצטרפת אלינו מ' מהמוסד … כתבה שתשנה לכם את החיים .. חמש פרסומות וחזרנו."

"אז את אומרת שקראו להם מרשמליקים?" "כן."

"מ', תוכלי בבקשה לתאר אותם?"

"כן… הם היו מפחידים בצורת … מרשמלו .. והיה להם פרצוף מרושע .. עיניים שחורות וגדולות, הם היו מאוד רחבים… וגדולים .. והיה להם כוחות.. הדבר האחרון שאני זוכרת זה שהיה פיצוץ על ידי אחת המרשמליקיות .. היא עשתה את זה בידיה .. ורגע לפני שהתעלפתי ראש המוסד , ד' הוא כמו אבי.. הוא אמר לי להישאר חזקה .. תמיד! ואני.. חיה בזכותו. אני לא רוצה שאני אמות, כי אם לא הוא אז לפחות אני…"

"לסיום , מ' , תרצי להוסיף משהו חשוב שכדאי לדעת על המרשמליקים?"

"חשוב מאוד לשים לב שאתם לא הולכים ביערות , ומקומות מבודדים.

ממה שאני מודעת המרשמליקים עזבו את כדור הארץ.. הכל לטובה.."

"טוב, תודה רבה מ' , יום טוב.. ועכשיו נעבור לאסון הגדול באפריק…"

זה עבר. בשלום. תודה לאל.

מחר. כןן , מחר סוף סוף!!! אלוהים כמה אני מאושרתת..

מחר.. מחר.. לאור.. הוא היה צריך לדבר איתי.. אני כל כך אוהבת אותו ומחכה לפגוש אותו..

מי יודע אולי העתיד שלנו הצטלב ביום מן הימים.

המשך יבוא…

פרק 4

הגיע היום!! כל כך מאושרת לפגוש אותו.

מעניין מה הוא רוצה להגיד לי…

אנחנו נפגשים בגלידריה.. והוא מתחיל לדבר..

"שמעי מיכל.." "אמליה."  "ממ..?" "אמליה, זה הוא שמי פירושו עבודה.. "

"אה.. כן.. אמליה אני חייב לספר לך משהו.."

"מה…מה כל כך דחוף?" "אתה בסדר???"

"האמתי.. שלא כל כך.. אני חולה בסרטן.. סוג 4.." "מה..מה..מה? לאור!! אתה בסדר? זה מסוכן!!! למה אתה איתי!!!! יקרה לך משהו ולא יטפלו בך!!!"

"זה בסדר… אני בסדר באמת באמת.. עשיתי את זה בשבילך…" "בכל מקרה.. אני מצטער אמליה אני צריך ללכת … חברה שלי באה לבקר אותי בקרוב.."

"חברה..חברה.. שלך..?" "כן .. את חייבת להכיר אותה!! אתן תהיו חברות כל כך טובות!! " "כן…אשמח ממש.."

למה. למה. למה זה קורה רק לי. איך כל הדברים הרעים קורים לי. למה לי. למהה. למההה. עד שסוף סוף חשבתי שמישהו באמת אוהב אותי.. אומנם אנחנו ידידים ..אבל אני חשבתי עליו בצורה אחרת.. כנראה שזה אף פעם לא הגיע לי…

המשך יבוא…

פרק 5

השבוע קרה לי הדבר הכי מדהים ביקום.

הבנתי למה לאור אוהב אותה כל כך. היא מדהימה!! ואני כל כך כל כך שמחה בשבילו!! כי הוא באמת באמת חבר שלי. לא נועדנו להיות זוג.  נועדנו רק להיות ידידים.

קוראים לה אליה.. שם מהתנ"ך .. היא דתיה, נשמה כל כך טובה יש לה .. לב מזהב..

צלצול הטלפון הקפיץ אותי ממחשבותיי אליה  "אליה? למה היא מתקשרת אליי? טוב מוזר.." עניתי.

"אמליהה!! אמליה!! בואי דחוףףף לבית חוליםם. לאור עומד למות!!

ניתקתי מיד. רצתי אל בית החולים.

הוא שכב שם.. חסר הכרה, אליה ראתה שנכנסתי והרימה את ראשה, פניה היו בוכיות. חיבקתי אותה. גם אני בכיתי. "איך הוא הלך ככה?" "אמליה… בבקשה.. הבטיחי לי שאת לא תנסי לעשות לעצמך משהו…" עניתי בבכי "בחיים לא!" "אמליה.. הבטיחי לי!! את חשובה לי.. בבקשה." הנהנתי.

רגע לפני שקפצתי, רגע לפני עצרה אותי אליה.. "הבטחת.. בבקשה.. אמליה.. אני אוהבת אותך כל כך… אל תלכי לי!! את חשובה לאנשים!!! תחשבי על אבא.. הוא היה כל כך עצוב אם היה יודע שאת מנסה להתאבד .. את חשובה לו… גם כשהוא בשמיים." פרצתי בבכי. פשוט בכיתי. "אני..אני..אני.. כל כך.. מצטע..מצטע..מצטערת.. לא התכוונתי!" "אמליה אני אוהבת אותך… את בנאדם מדהים כל כך. תפסיקי לא להעריך את עצמך!!!!!" היא צעקה עליי ופרצה בבכי.

בכינו שתינו. במשך כמה שעות ישבנו ובכינו.

השמש ירדה. והירח עולה, "לילה טוב אמליה" "לילה טוב אליה".

"מחר מצפה לנו הלוויה. את מוכנה?"

"אני מקווה מאוד…"

סגרנו את האור והלכנו לישון. אחת ליד השניה. BFF.

המשך יבוא…

פרק 6

במשך כל ההלוויה אני ואליה בכינו. בכינו. זהו. זה עבר. קרה.

כשהגענו לבית שלי, ישבנו ביחד על הספה, מחובקות.

"אני כל כך שמחה שיש לי חברה כמוך" אמרה אליה "גם אני" עניתי.

עברו כמה שעות עד שקמנו מהספה. ובכל זאת זה לא הרגיש הרבה זמן.

באליה יש משהו.. מיוחד, קסום, היא כל כך מחוברת לעצמה ולמקורות שלה, ליהדות ובכללי האישיות שלה כנה מאוד.

היא בן אדם מדהים.

"ברוך אתה ה' אלוקינו מלך העולם, שעשה ניסים לאבותינו בימים ההם בזמן הזה…"

"אמן"

"אליה, את באמת נס" "גם את אמליה"

"טוב יאללה אמליה את באה לתפילה?" "יאללה בואי נלך.."

כן. אתם בטח שואלים אותי תפילה? מה הקשר אליי בכלל?

אז אני אסביר.. אחרי שלאור מת.. אני התקרבתי לדת.. וכעבור כמה זמן גם חזרתי בתשובה. אני יודעת, אולי אין לי אהבה , אבל האהבה האמיתית שלי היא היהדות. חנוכה נועד להפיץ את היהדות. כל האהבה שלי זה ליהדות.. וכמובן לחברתי הקרובה… וגם.. ליובלי המתוקה. כן יש לי ילדה.. טוב לא ממש, אימצתי אותה. אחרי כל מה שקרה חשוב היה לי שלמישהי שאין משפחה ואהבה יהיה. אני נותנת לה את כל אהבתי , ותמיד אתן, לנצח נצחים.

אני אוהבת אותה כל כך. ומקווה שאולי אני לא ממש הצלחתי בחיים כמו שרציתי.. אבל דור ההמשך שלי יצליח .. יובל עם קולה היפה.. שם מהתנ"ך.. היה הנגן הראשון. השם באמת בונה לך את האישיות. אני כל כך מקווה שליובלי יהיה את ההכי טוב שבעולם, אני יודעת שאני אתן לה הכל. פשוט הכל. אבל כרגע, פשוט צריך לחיות את החיים. ולהגיד תודה על כל יום שאנחנו קיימים, כי לא כל אחד זוכה לשנים ארוכות. אז פשוט תעריכו את החיים שלכם. תמיד. ❤❤

עד כמה אהבת את היצירה?