סיפור חיי / רעות אפשטיין

הִתְיַמַּרְתִּי לִהְיוֹת מֻשְׁלֶמֶת. הֶאֱמַנְתִּי שֶׁאֲנִי כָּזוֹ.
יוֹם אֶחָד גִּלִּיתִי שֶׁאֲנִי לֹא מֻשְׁלֶמֶת, וְחָשַׁבְתִּי שֶׁאִם לֹא מֻשְׁלֶמֶת- אָז בְּהֵמָה.
אַחַר כָּךְ, אַחֲרֵי כַּמָּה יָמִים, מָצָאתִי שֶׁלֹּא מֻשְׁלֶמֶת וְלֹא בְּהֵמָה. אָדָם אֲנִי.
אָדָם שֶׁלֵּגִיטִימִי שֶׁיֶּחֱטָא כִּי הוּא רַק אָדָם,
אָדָם בֶּן אָדָם שֶׁגַּם הוּא חָטָא.
מָשַׁכְתִּי בִּכְתֵפַי כְּאוֹמֶרֶת אָדָם, יְסוֹדוֹ מֵעָפָר וְסוֹפוֹ לֶעָפָר,אָנָּא, הַנְמִיכוּ צִפִּיּוֹת.
בְּיוֹם אַחֵר יָצָאתִי לְהִתְאַוְרֵר קְצָת, וְשָׁם, בֵּין עֲלֵי שַׁלֶּכֶת לַחֲנוּיוֹת נִסְגָּרוֹת זֶה הִכָּה בִּי.
אֲנִי לֹא מֻשְׁלֶמֶת, לֹא בְּהֵמָה, וַאֲפִלּוּ לֹא אָדָם.
כְּשֶׁיִּשְׁאֲלוּ אוֹתִי מִי אֲנִי, וִיבַקְּשׁוּ שֶׁאֲסַפֵּר אֶת סִפּוּר חַיַּי, אוֹמַר מִשְׁפָּט אֶחָד:
"עִבְרִי אָנֹכִי, וְאֶת ה' אֱלֹקֵי הַשָּׁמַיִם אֲנִי יָרֵא"