פגשתי את עצמי / מוריה שליכטר

פגשתי את עצמי של פעם לקפה היום
והאמת שכמעט ולא זיהיתי אותה חשבתי אני בחלום
היא חייכה עם העיניים ואצלי ירדו דמעות
ולא ידעתי אם של שמחה או של עוד עצב
כי נמאס לי מלאבחן רגשות.
פגשתי את עצמי של פעם
את האני של לפני המלחמה
היא שמחה בזמן שאני פחדתי מכל רעש ומהומה
היא רצה כדי לא לפספס את האוטובוס
ואני רצתי כדי להינצל .
היא צחקה בקול  ואני התחבאתי בשקט

פגשתי את עצמי של פעם
ושאלתי אותה איך זה לחיות בשלווה בלי לפחד בכל דקה?
איך זה לצחוק ולחייך בלי להרגיש אשמה?
איך זה לראות את אבא כל יום ולא לדאוג כי אולי הפעם לא יחזור?
איך זה לכעוס על סבא בלי לזכור שיש כאלה ששלהם נחטף?
איך זה לראות ילד ג'ינג'י ברחוב בלי ישר לכאוב?
אז פגשתי את עצמי של פעם
והכנתי אותה לבאות.
ואם תרימו את הראש ותשמעו איזה רחש
תדעו שזה קולן
שנחלש מרוב
פחד
קולן של הצופות