קְנֵה לְךָ / הלל מעיין

חִכִּיתִי.

חִכִּיתִי לְיוֹמוּלֶדֶת.

לְיוֹם הַלֵּדָה.

יוֹם אֶחָד בַּשָּׁנָה שֶׁבּוֹ אֶפְשָׁר לְהִוָּלֵד מֵחָדָשׁ.

לִפְתֹּחַ דַּף חָדָשׁ.

יָצָאתִי הַחוּצָה

וְצָפִיתִי

וְאָז רָאִיתִי

אֲנָשִׁים מִתְחַדְּשִׁים.

כָּל הַזְּמַן מִתְחַדְּשִׁים.

קוֹנִים בֶּגֶד חָדָשׁ אוֹ מַכִּירִים חָבֵר,

טוֹעֲמִים מַאֲכָלִים שׁוֹנִים אוֹ הוֹלְכִים לְטַיֵּל

אוֹ שֶׁכָּל יוֹם בּוֹחֲרִים

בּוֹחֲרִים מֵחָדָשׁ לִחְיוֹת הַיּוֹם אַחֶרֶת.

לִהְיוֹת מַשֶּׁהוּ אַחֵר.

לִהְיוֹת יוֹתֵר טוֹב מֵהַיּוֹם שֶׁלִּפְנֵי.

אָז הָלַכְתִּי, וְקָנִיתִי לִי 364 יְמֵי הֻלֶּדֶת בְּשָׁנָה

וְכָךְ כָּל יוֹם אוּכַל לְהַתְחִיל הַתְחָלָה חֲדָשָׁה.