אז מגיעים לסבתא שניה לפני החג כי לאמא קשה לארגן את כולם בלי עזרה של אף אחד.
והמתבגרים תופסים להם פינה את הבנים בכלל לא מעניין שבדיוק יש תפילה.
והילדה רעבה והבנים רבים ואני יושבת מתבוננת באחים וכל הזמן חושבת יאלה מה הם רוצים?
ואמא חצי מעולפת מנסה להלביש את כולם כשהיא בעצמה עוד בפיג'מה ממזמן..
וכולם לחוצים ומדליקים נרות והשניות עוברות בדממה ואז שוב מתחילה המולה
ואמא מתייאשת מלהכריח ללכת לתפילה אז לוקחת רק את מי שרוצה לבוא איתה
ומגיעה הסעודה וכולם אוכלים ולרגע את המחשבות אפשר להלחים ..
ומחשבה מתחברת לאחרת וחוט אחד לשני מחברת ויוצאת לך תסבוכת קשה ובלתי מובנת אז את שוב פורמת..
אבל בסוף מניחה בצד מבטיחה לעצמך שתכתבי על זה בצאת החג…
ואחרי האוכל מגיע שלב השינה והגדולים מרעישים ולא עייפים כי ישנו כל התפילה ..
ואז הקטנים רוצים גם לשחק והבלאגן מתחיל להתפוצץ
ולבסוף אמא שכל כך השתדלה וכל היום הזכירה לעצמה "נו ראש השנה"
בסוף גם לה נמאס והיא צועקת על כולם וכולם המומים אבל היא יותר מכולם.
היא נכנסת למיטה הדמעות בעיניה הגעגוע והדאגה לאבא מטשטשים את פניה וככה חולף לו עוד יום…
אז אפשר להאריך ואפשר לקצר ואפשר להגיד על כל מה שקרה תודה לאל..
אבל אבא..
אולי השנה..
רק השנה…
ראש השנה שלי יהיה קצת יותר מכמות השינה והכוונה ..
כי זה לא כל כך פשוט שאבא בצבא
אז אולי השנה…
ראש השנה לא יהיה בדיוק כמו שתכננתי.
ואני בטוחה אבא
שלמרות שהשנה לא ממש הצלחתי שלמרות שהשנה קצת התבלבלתי
אתה יודע מה תכננתי.
