שאיפה – נשיפה / נועה חורי

אני נושמת נשימות, אחת שתים שלוש.
להכניס, אני שואפת את המציאות לתוכי, אלפי גוונים של קשת בענן, אפור שחור וגם לבן.
אני שוטפת את הכאב ומכניסה מעט תקווה, מכניסה לליבי מעט אהבה.
אני שואפת את הרגשת השמחה, חברות ושמיכה חמה.
שוקו חם כשמעט קר, וחיבוק מכיל כשהלב נשבר.
אני שואפת זכוכיות, שפוצעות אותי מבפנים, ומעט אש שתשרוף אותי לרסיסים.
אני בונה את עצמי מחדש מהחתיכות, אבן אבן, מניחה את היסודות.
שמה בפנים פתקים, של תקוות וחלומות שבורים.
מורחת מלט, שיחתום את הסדקים.
עוד אבוא לבקר, לראות את כל מה שהיה ולא התממש, להכניס עוד פתק למחילה,
וכשאמצא לי אהבה, ללא גבולות וללא שפיטה, אני אזכר בבית שבלב, שבניתי לי מרסיסים של תקווה.

עד כמה אהבת את היצירה?

21 Responses

להגיב על טוהר לבטל

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

דילוג לתוכן