תִּקְוָה/ נילי חורי

אָזְנַיִם שּׁוֹמְעוֹת
קוֹלוֹת , לְחִישׁוֹת, צְעָקוֹת.

לֵב שֶׁמַּרְגִּישׁ,
גַּם כַּאֲשֶׁר הַשֵּׂכֶל אָדִישׁ.

נֶפֶשׁ שֶׁרוֹאֶה,
גַּם כַּאֲשֶׁר עַיִן נֶעְצְמָה.

אֶרֶץ אֵי שָׁם,
שֶׁאֵלֶיהָ גִּבּוֹרִים הִגִּיעוּ בְּשׁוּבָם.

צַלָּקוֹת וְדְאֵב עוֹטְפִים אֶת הַלֵּב,
רֵעִים כּוֹאֲבִים עַל אֲחֵיהֶם הַהוֹלְכִים.
נִלְקָחִים וְלֹא שָׁבִים.

אוּלַי יוֹם אֶחָד אוּכַל לַחֲלוֹם,
עַל עוֹלָם שֶׁיֵּשׁ בּוֹ שָׁלוֹם.