געגוע / תהל אזולאי

אני מתגעגעת לכאב
כזה, שהוא שלי בלבד
כמו שברון לב
שלא שייך לאף אחד.
שאפשר לומר עליו בסדר, זה יעבור
לא אחד כזה, שמשאיר בך בור,
עד שנעלם האור מן העיניים
כי ממזמן זה כבר לא רק אחד או שניים.

אני מתגעגעת לצחוק
שהתגלגל בין אנשים,
כמו על דשא ירוק
רק שעכשיו, הכל כבד בפנים.
כי כולם שכחו קצת איך לנשום
וכל אחד עומד על איזה קצה תהום
מתלבט, האם לקפוץ או להשאר
איזה דרך תגרום לסבל להגמר.

אני מתגעגעת לשמחה,
ואני מתגעגעת לאושר
להרגיש בטוחה
ולראות, איך עדיין קיים יושר
כי אפילו למעלה, התחילו לאבד עשתונות
מאבדים את עצמם, בחיפוש אחר פתרונות,
ואלה שלמטה, קוראים לעזרה
הרי הם רק רוצים אותם חזרה.

אבל תמיד אני נזכרת באור שעל פנייך
איך הוא תמיד את של אחרים מלבה
כי בסוף, אני מתגעגעת אלייך
הכי הרבה.