תן בי את הכוח/ שיראל שמואל

ומה זה משנה איך נראה הבחוץ אם הבפנים כולו שחור.
ומה זו כל הצביעות הזאת שלא נותנת לי לרגע לחשוב ולעצור
מה זה הטפט הזה שעליי שמשתלט יחד עם היצר
ואם בכלל אפשר לשאול שאלות ושזה באמת יהיה בסדר.

ואבא אני מרגישה אבודה אחרי הרבה זמן שזה לא קרה
והאווירה הזו שסביבי משרה עלי תחושה טיפה קרירה
אני נעלמת ממך פתאום וזה קורה בצעדי ענק
ושעם כל תחושות הניצחון זו אני שמפסידה כאן במשחק.

ואני בורחת ממה שסיגלתי לעצמי כל כך מהר
בלי לרגע לעצור ואולי לשבת שנייה ולהרהר
וזה ליפול פתאום שוב לפינות החשוכות
והכל יחזור אליי בשלב של הורדת המסכות.

ובסופו של יום שזו רק אני בלי הטפט
אני מסתכלת במראה ורואה בת אדם שהפכה לפתט.
הקללות שיוצאות לי מהפה ממש כמו אש,
גורמות לי לעצור לרגע ובאמת להתבייש.

אבא תן לי את הכוח לחזור אלייך חזרה,
מבטיחה שאשתדל לרוץ אלייך במהרה.
אני יודעת שאני כזו שמרימה ידיים די מהר,
אבל הפעם אחזיק חזק ואנסה לא לשחרר.

אבא אני מבטיחה שאשתדל להתקרב,
וכולי תקווה שתקבל אותי למרות הבחירות שלי במי להתאהב.
אני רוצה להתחזק, באמת, אני מבטיחה.
וגם כשאני לא תמיד מראה את זה כלפי חוץ, אני באמת אוהבת אותך.

אבא קשה לי שאני לא מעריכה
יש לי כל מה שחלמתי וגם דברים שאני לא באמת צריכה.
אבא קשה לי כבר להמשיך את כל זה להכיל
זה כבר יותר מידי לסחוב איתי במקביל.

אבא אני צריכה כוח ללא להרים ידיים
אני יושבת, בוכה וקורסת בינתיים.
הם יושבים שם צוחקים, בין שמחה לתקווה
ורק אני מדברת איתך בצד שם מחכה לקבל קצת אהבה.

ואבא נמאס לי שאני כזו מטומטמת
נשבר לי מלחכות ללהיות שם מקובלת
ומה זו הזיקה הזו לתשומת לב חסרת תועלת
ולמה אני לא מצליחה להעריך את מה שאני מקבלת.

ואבא נמאס לי כבר מכולם
יש רגעים שבא לי להיעלם מהעולם
ואבא כואב לי ומתחיל להיות יותר מידי קשה
ולמה כל דבר שעושה לי טוב זה דבר שאתה בכלל לא מרשה?

נו אבא תשיב אותי אלייך כבר
לא אכפת לי מכמה זמן עבר
באמת שנשבר לי משטויות שמפוצצות לי את הראש
בזמן האחרון זה גורם לי קצת לחשוש

אני יודעת שאתה קורא לבב אנוש ויודע מה הולך לי בלב ובמחשבות,
אני יודעת שאתה יודע כשקשה לי וכשהכוח עומד להיכבות.
אז תתן לי את הכוח להאיר את החשכה
וללכת אחרייך באמת ובתמים, ובהרבה יותר ביטחה.