תקוה / נועה חורי

אתה עייף
אתה שבור
אתה מנסה לחסום את הקולות, כפי שהתרגלת כל כך לעשות.
אתה עובר, משתיק את אוזניך, עוצם את עיניך, מקווה לעבור את זה בלי עוד צלקת לאוסף.
אתה הולך, אתה רץ, אתה שורד.
אתה מקבל מכה אחר מכה, שלא מקבלת את זמנה להחלים.
אתה רץ, ללא הפסקה, אתה רץ בפחד מהשדים, אתה רץ למצוא מרפא, אתה רץ ורץ אך לא מוצא מחסה.
אתה עובר ימים שלמים בפחד וריצה, מחפש מקום בו תוכל לנוח, להתמוטט, להישבר ולהתרפא.
ואני רק מקווה, מקווה שתוכל למצוא את התקווה שאבדה בך, שיחזור החיוך שהיה נהוג לנסוך על פנייך, שתמצא את האור בתוך האפלה שעוטפת אותך זה זמן רב,
שתמצא את הילד הקטן שמת מזמן, ותחיה אותו מחדש, בתקווה, אהבה, ושמחה.
ואני פשוט רק מקווה, בכול ליבי, שתדע שאני תמיד כאן לכול צרה.

עד כמה אהבת את היצירה?

20 Responses

  1. הקטע ממש עמוק ואפשר לראות שהשקעת בו מחשבה. זה גם נורא יפה שאין נושא ספציפי וכל אחד יכול לייחס את זה למה שהוא רוצה. מדהימהה❤️❤️

  2. וואו ממש יפה, אהבתי את הקטע ממש שאיך "את" מנסה להמחיש את החיפוש עבור התקווה, ואת התיאור והרצון שלך שהוא ינוח, ויהיה הנער שהיה ושהכי חשוב לך שיהיה שמח.
    אהבתי ממש!!

  3. אמאלה את פשוטטטט מןכשרתתתתתת ❤️
    הכייי עמווקקקק ויפה שראיתיייי ,
    בהצלחה חיים שלי סומכת עלייך!!!!!

  4. קטע הכתיבה מאוד עמוק ומראה על עצב ושיברון ותקווה שאבדה עם ניסיון להחזירה , זה מאוד יפה ועמוק וממש אהבתי את הדימויים ואת התאורים על האפלה שנמצאת בכולנו עם רצון למצוא מה שכולם מחפשים…תקווה.

להגיב על אני ועצמי לבטל

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

דילוג לתוכן