פסימיזם / רינת הודיה זבמן
תמיד אומרים לי שאני פסימיסטית שאני מצפה לגרוע ביותר שאני לא יודעת לתת מקום לתקווה ושאולי כדאי שאני קצת אשתחרר אבל מה הם מצפים מדור כמו שלנו שמרגיש כאילו משחקים איתנו פינג פונג פעם המוסדות פוגעים בנו ופעם הטרוריסטים אין מנוחה בחיים שלנו היסודי נהרס מהסגרים החטיבה מהבחירות והתיכון מהפיגועים, מלחמה ושביתות ותמיד אומרים לנו […]
אז הם אומרים / ברה הופט
הם אומרים שאוטיסט זו לא קללה שזו ברכה שזו סגולה הם אומרים שהם שונים מיוחדים פשוט אחרת משדרים הם לא ניסו הם לא ראו את כל הכישלונות את כל החרדות שיחות שלא עוברות תחינות שלא נשמעות הם לא ניסו לדבר מדם ליבם לבקש מכולם מבלי להיענות מבלי להישמע העולם מתנהל, אנשים מדברים חיים, נוגעים, משוחחים […]
חברות / ספיר עוזרי
חֲבֵרוּת הִיא הַרְגָּשָׁה שֶׁבָּאָה עִם אַחְרָיוּת וְלִפְעָמִים הִיא קָשָׁה לְשִׁלּוּב עִם נֶאֱמָנוּת לָרֹב זֶה קָשֶׁה לָדַעַת מָה לַעֲשׂוֹת אֵם וּלְהַלְשִׁין וְכָךְ לִחְיוֹת עִם הַהַשְׁלָכוֹת *נכתב בעקבות הסיפור שלמדנו "מקץ עשרים שנה". עד כמה אהבת את היצירה?
מהי חברות? / גפן דוד
חֲבֵרוּת אֲמִתִּית מְחַיֶּבֶת אֵמוּן בְּיֹשֶׁר וּבֶאֱמֶת הַכֹּל טָמוּן. בִּטָּחוֹן בַּחֲבָרוֹת מְאֹד חָשׁוּב בְּכָל הַכֹּחַ שׁוּב וָשׁוּב בְּתוֹךְ הַחֲבָרוֹת צְחוֹק וּנְתִינָה נִמְצָאִים בַּחֲבָרוֹת מְזֻיֶּפֶת הֵם מִתְחַבְּאִים. אַהֲבָה כֵּנָה וּגְדוֹלָה חֲבֵרוּת זוֹ מַתָּנָה! עד כמה אהבת את היצירה?
אח קטן לב גדול / טוהר הנסב
כשהייתי קטן תמיד רציתי אח חדש הסתכלתי על ילדים שיש להם אחים קטנים וגדולים וקנאתי בהם. הם שיחקו יחד, רבו, ותמיד תמיד היה להם עם מי לחלוק כל חוויה שלהם אבל אני הייתי הרבה שנים בן יחיד. יום אחד אמא שלי סיפרה לי שיש לה משהו ממש משמח לבשר לי. היא ישבה על הספה בסלון […]
שיר ערש להולכים לאיבוד / נטע אריאלי
רָחַשׁ רַחַשׁ דּוּמִיַּת לֵיל שָׁחֹר הוּא הָרָקִיעַ וְאֵי שָׁם כּוֹכָב נוֹפֵל רָחַשׁ רַחַשׁ עוֹרֵב קוֹרֵא קוֹל צְעָדִים בַּלָּאט נִשְׁמָע אַךְ רַק הַיָּרֵחַ רוֹאֶה רָחַשׁ רַחַשׁ עֵץ נוֹסַף מֵת קְרִיאַת יַנְשׁוֹף גּוֹוַעַת אַךְ לְכָל דְּבַר עֵת זֶהוּ שִׁירָם שֶׁל הַהוֹלְכִים לְאִבּוּד יַלְדִּי הָרַךְ וּבְרֶגַע שֶׁתִּשְׁמַע אוֹתוֹ תִּבְרַח עד כמה אהבת את היצירה?
פני הדור/ נטע אריאלי
פני הדור פני הדור כפני הכלב והכלב פה טמון על סף צרחה ועל סף דממה ועל סף תהום נופל מהר מידי לתוך שקרים חסרי רגליים הוא יתרגל תוך יום יומיים ואז יחזור בחזרה אל אהבה נכזבת ולהתחלה פני הדור כפני הכלב והכלב פה טמון על סף ייאוש ועל סף כיליון כשבו אוצר גלום הוא יושמץ […]
יום אפל בשמחת תורה /נטע אריאלי
היום שבו זעקו השמים באלם והעולם צרח בדממה והחמה זרחה, והעננים לא הסתירוה ואני כסומא שמש, התחבאי במכונית או תחת עץ נפול בשרידי המסיבה אל תתני להם לבוא והיום האפל התקדם לאיטו והנה מלחמה והחמה הזוהרת, כאש האבדון והכול אימה עד כמה אהבת את היצירה?
כשאת לידי /תהילה עומייסי
הסתכלתי על העננים שכיסו את השמש. האור הרגיל והחמים נעלם לי אמש. השלט "מאפייה" תלוי בכניסה. נכנסתי ושאלתי "אפשר עוגה ?", ביקשתי גם נרות, ליום הולדתי. אבל אז נכנסת וחגגת יחד איתי. אני ואת, למסע יוצאים. ביחד נהנים, מאור הפנסים. הרגשתי את ידך עוטפת את ידי, כשלאט לאט היא מחממת אותי. העננים והלכלוכים הצפים בראשי, […]
כמו דוד המלך / מיכל ארגירופולוס
הרועה הצעיר השכים עם שחר, חבש חמורו ופנה לשער. את הצאן שחרר, ורצו הכבשים לשדה חיש מהר. לקח הרועה מקל להגנה, שמא יצטרך כשתארוב סכנה. לעצירה עצר, ופתח הרועה בברכות השחר. הר עיבל וגריזים נראים למרחקים, שבמקום זה החלו הברכות (והקללות) לבנים. "מזמור לדוד ה' רועי לא אחסר: בנאות דשא ירביצני על מי מנוחות ינהלני" […]
