חיים בצל המוות או האושר? / אילת השחר שושן
פרולוג: צרפת. מוסאק. 1950. האיש שישב על הכיסא שליד המכתבייה היה שדוף ורזה. מעיניו ניבט עצב עמוק, תהום של צער וכאב. הנערה שנגנה בצ'לו שלה בחצר הבית הגדול הביטה לעבר החלון שלו בפעם הרביעית וניסתה להבין מה מעניין אותו כ"כ בצ'לו שלה. היא לא העלתה על דעתה לרגע, שבעוד זמן לא רב, זה יעניין מאוד […]
נפש תאומה / תהילה שני
קודם אציג את עצמי-שלום, קוראים לי אור, יש לי 5 אחים ו2 אחיות. ההורים שלי התגרשו לפני 3 שנים ולפעמים אני אצל אבא, אבל לרוב אני אצל אמא. טוב למי אני משקר, ההורים שלי מתו ואימצו אותי מבית היתומים. ולמה קוראים לי אור? אמא שלי טענה כי אני מאיר את הסביבה שלי. ואת היומן הזה […]
לשים את עצמי קודם / אמה דהן
הילה ברגע שאני חוזרת לדלפק אני מרימה את הטלפון שלי כדי לבדוק מה השעה. 14:00. או קיי, נשארה לי חצי שעה למשמרת עד ההפסקה, אני אלך לגברת לוי, היא משלמת לי שלושים שקלים לכל רבע שעה שאני מורידה את הכלב שלה. מה שאומר שיישאר לי בערך עשר דקות להפסקה שאותה גם אני אפספס בהליכה לשם. […]
הצימר / זוהר מלכה
כל שנה זה כבר נהיה מסורת, כשאני וכל משפחתי נוסעים לחופשה בצפון. היא התחילה מאז שסבתא שלי נפטרה והדבר האחרון שהיא ביקשה הוא שנמשיך להיות ביחד – משפחה מאוחדת, כי הכוח שלנו הוא ביחד. אז מאז, כל שנה אנחנו נוסעים לארבעה לילות וחמישה ימים, בתקופת בין הזמנים, מיום ראשון עד יום חמישי. זו חוויה שאני […]
יום ההולדת שנדם / אורין כהן
זה התחיל לפני שנתיים. ישבתי בחדרי והאזנתי לרעשים מבחוץ, ישבתי וחיכיתי שהכול יגמר, שהרעשים ייפסקו. מכל רעש קטן נכנסתי ללחץ, פחדתי שהמחבלים שוב יכנסו לחדרי ויעשו את הרעשים המפחידים. אותם רעשים שעשו באותו יום שבת, אותו יום שבת שבו הייתי אמורה לבלות עם משפחתי ולחגוג את יום הולדתי העברי. לאכול את העוגה שאני ואימא הכנו […]
המלאך שהיה ללא כנפיים / אורין סויד
״יאללה נועה, עזבי אותי!״. זה המשפט האחרון שאמרתי לנועה לפני שנרצחה בשבעה באוקטובר כשהלכה לחברים בבארי. אוף, אני מרגישה כל כך רע… למה אמרתי את זה? זה היה בגלל ריב מטופש, הייתי בטוחה שנשלים מחר, חשבתי שיש עוד זמן. מסתבר שלא.. מאז אותו בוקר, השבעה באוקטובר, אין לי חשק לכלום, יש איזו תחושה שזהו, הכול […]
התמוטטות מוסרית / הילה גויטע
הצרחה שפילחה את ביתו של משה רבינוביץ׳ הייתה הקול האחרון שנשמע בו מאז אותו הלילה. ״ליפשיץ אני רוצה אותך אצלי במשרד״ גיורא נכנס בסערה לחדר אוכל של אגף קיסריה בדיוק כשסיימתי לערבב את הקפה שהכנתי לי. נאנחתי והתקדמתי לעבר המעלית. ״כן הרמס״ד (ראש המוסד) מה היה כל כך דחוף שקראת לי על הבוקר?״ גיורא נאנח […]
הסוכרת שלי / ענהאל פרנקו
הכל התחיל ביום שבת בשנת אלפיים ושמונה עשרה אצל סבתא שלי בספה. כמו בכל יום שבת רגיל אני והמשפחה הלכנו לסבתא שלי מצד אבא לעשות קידוש וכרגיל נשארנו אצלה זמן רב יותר מהמצופה. זה תמיד קורה, אבא גולש לשיחות נפש עם סבא ואמא מוסיפה הערות מהצד וסבתא שומעת בשקט ולא פוצה פה ואני משחקת עם […]
להרגיש בבית / רנני פרקש
לְהַרְגִּישׁ בַּבַּיִת, זֶה לִפְתֹּחַ אֶת הַדֶּלֶת שֶׁיָּעוּפוּ פַּרְפָּרִים, לִפְתֹּחַ חַלּוֹנוֹת לַמֵּזֵג הַנָּעִים, לִשְׁמֹעַ זִמְרָתָן הָעֲדִינָה שֶׁל צִפּוֹרִים, וְלָדַעַת שֶׁאֶפְשָׁר לִפְתֹּחַ אֶת הַלֵּב, לְהַרְגִּישׁ שִׂמְחָה וְגַם כְּאֵב, וְלָדַעַת שֶׁיֵּשׁ מִי שֶׁיְּחַבֵּק וְיַעֲטֹף, וְשֶׁיָּבוֹא הַגֶּשֶׁם וְאֶת הַפַּחַד הוּא יִשְׁטֹף, וְשׁוּב תֵּצֵא הַשֶּׁמֶשׁ מִבֵּין הָעֲנָנִים, וְשׁוּב יִרְאוּ בַּבַּיִת אֶת הַצְּבָעִים הַיְּשָׁנִים, וְשׁוּב יְחַבְּקוּ וְיַבְטִיחוּ שֶׁאַתְּ לֹא לְבַד. וְשׁוּב […]
להרגיש חופשיה / רנני פרקש
תֵּן לָרוּחַ לִסְחֹף, תֵּן לַגֶּשֶׁם לִשְׁטֹף, אֶת דִּמְעוֹתַי, וְאֶת פְּחָדַי. רוֹצָה לָצֵאת לָרוּץ בַּשָּׂדוֹת, רוֹצֶה לְהֵרָטֵב מֵהַטִּפּוֹת, רוֹצֶה לִפְתֹּחַ אֶת הַלֵּב, לְהַרְגִּישׁ שִׂמְחָה וְגַם כְּאֵב. הַפְּרָחִים כְּבָר נִפְתָּחִים, וְלִבִּי נִשְׁאָר אָטוּם, הַשָּׁמַיִם אֲפֹרִים, וּבַחוּץ הַכֹּל גָּשׁוּם. רוֹצָה לָצֵאת לָרוּץ בַּשָּׂדוֹת, רוֹצֶה לְהֵרָטֵב מֵהַטִּפּוֹת, רוֹצֶה לִפְתֹּחַ אֶת הַלֵּב, לְהַרְגִּישׁ שִׂמְחָה וְגַם כְּאֵב. וּכְשֶׁהַשֶּׁמֶשׁ נֶעֱלֶמֶת, מֵאֲחוֹרֵי הָעֲנָנִים, […]
