שנת העמל / עמוס רום
איך העיניים שוב נעצמות ללילה נוסף של שברי רעיון הצצה אל בור הנצח ושוב ציפור הנפש תרחף קשורה בחוט קרוב להיקרע מציצה אל שמי הנצח עד כמה אהבת את היצירה?
אור האלוקים/ עטרת ציפורי
אור האלוקים הוא עמד שם על ההר לבדו בתוך עצמו מברר ובורר חוץ ופנים הוא עמד שם על ההר ולפתע ראה אור ענקים בהיר ויפה הוא ראה את אלוקים הוא עמד שם תוהה ומבולבל לנגד המחזה שמול עיניו ולא ידע אם להשאירו מלפניו ומאחוריו ואז הוא החליט ופתח את נשמתו לאור הענקים לאור האלוקים לך […]
רכבת החיים/ הלל עיטם
המסילה ליער שחור מוליכה. גופות פזורות מסביב, והיער בשלו. שחור! הרכבת עוברת בין ערים וגבעות אוגרת לתוכה עוד ועוד אנשים. והיא נוסעת על המסילה שמוליכה ליער שחור, ליער שקט מלא רוחות מלחמה אך הרכבת את השקט מפרה מרעישה ומרעישה בלי מחשבה… וילדים הולכים ואימהות בוכות, פרידות ושלום חטוף, אמא נופלת ואח בירייה נורה. זוג אחים […]
עיר של זהב/תמר פיטנין
"וואו!תראי כמה אנשים יש פה!" חברתי שרה מביטה סביב בהתפעלות בעודנו מנסות לפלס את דרכינו בין רבבות האנשים ההולכים ברחוב."זה יום ירושלים,למה ציפית?" אני אומרת ומשתחלת דרך קבוצה של תיירים.אנחנו נמצאות כעת באמצע אחד מרחובותיה של ירושלים,בית הספר שלנו החליט שזה יהיה מאוד מועיל עבורינו לסייר בעיר הזאת ולהתפלל בכותל,אבל בנוסף לכך שרה ואני שמנו […]
אחות אחת שרה/ הודיה רוזנברג
אחות אחת שרה והשניה דממה מביטה בה בחיוך ממרומי התמונה והצלילים יצאו חדים. עצורים. כואבים. מול השלמות שבשניה, שכבר לא בין החיים עד כמה אהבת את היצירה?
עלים של זהב/ הודיה רוזנברג
ובליבי עלים של זהב שולחים אותות רחוקים אל ראשי ההרים שבמוחי. מנסים לגבור על הערפל הכבד הצל היורד על הרעש השולט בכל מנסים ועולים על גדותיהם אך נסוגים חזרה לאחור. והנרות נשארים כבויים והאהבה עגונה והאש מפצפצת והולכת בלי קול ובלי שמע. אך בעוצמי לרגע עיניים בעת היוותרי לבדי עולה וגואה העשן של הנרות שכבר […]
אחריות/אלישיב בן אבו
כמדי שנה בשנה אנו ממשיכים להגות כיונה,עדיין לא יודעים על מי האשמה. בעבור קמצא ובר קמצא חרוב ירושלים,זאת מדקלמים עוד לפני ימי הביניים. מצער ומכאוב אין אנו יודעים על מה לדאוב?על הרג עדתנו או על חרוב ביתנו. מאז ועד היום מתאונננים,לתוכחות הנביאים הם לא מאזינים. שכחנו שבתנך, הנבואותהם לדורות. איכה אנו שואלים כמדי שנה בשנה,אפילו […]
עץ השדה/אלישיב בן אבו
עץ.ענפיו עליו ופירותיו חדים וברורים הם לכל.שורשיו הם מחשבותיו והגיגיו –סבוכים ומעורפלים הם במעמקי האדמה, אינם גלויים לאיש. לנצח ישמור העץ הברור והחדאת סיבוכיו וערפוליו,איש לא ידע ולא יבין זאת. את מבחן התוצאה בלבד יראה הזר,אך את מבחן העמל ומבחן התהליך, העץ ישמור לעד בקרבו. אם פעם תלך ותראה עץ בודד שעליו יש עלים ופירות.אז […]
הבחירה/ אלישיב בן אבו
עצם מעצמי ובשר מבשריזו האישה אשר נתת עמדי לפני לא הייתה עמדי? הרי היא חלק מבשריאך זוהי בחירתי אם מבשרי וחלק מעצמי זו האישהלמה נתנכר לאותה רגישההיא בעצם עצמנו, חלק מהוויתנו האמת לאמיתההבעיה בהתנכרות לאישההיא הרעה למיניםוכפיות טובה לאלוקים. עד כמה אהבת את היצירה?
תפילת השושנה/ אלישיב בן אבו
אדם מתפלל ותפילתו אינה תפילה.אינו יודע,נשמתו גם היא תפילה. אדם מתפלל ותפילתו תפילה.ביודע,נשמתו כשושנה. תפילתו מתגלה מעמקי הנשמה,כך השושנה.מגלה היא עליה מעמקי האפלה,לאורה גדולה. זהו הדרנו ותפארתנו,שנתפלל תדיר כולנו. עד כמה אהבת את היצירה?
