בקשת השדה
בקשת השדה / שקד תומר בשמיטה יש צד עצוב. השדה עכשיו עזוב מירקותיו קטפנו יום וליל ואותו עתה נטשנו זוהי בקשת האל? שש שנים היה שמח ורוקד ועכשיו- בשמיטה, בודד עומד? למה אנו מכבים את השדה הלא לנו הוא סיפק ירקות טובי מראה? הייתכן שהאדם כה אכזר, שלחברו הטוב ביותר הוא מתנהג כזר? האם האדמה […]
חשבנו שזה נגמר אך זה לא
חשבנו זה נגמר אך זה לא כותבות : תמר דגן ותאיר הלפרט זה היה בערך לפני שמונה שנים, אינני בטוחה בדיוק הרגשתי שלא משנה לאן אני אלך הקורונה תהיה שם, רציתי ללכת למפגשים בשבט ,אך אמרו לי לא, את תדבקי. רציתי ללכת לסבא וסבתא אמרו לי לא, את יכולה להרוג אותם. אם להיות בחדר עכשיו […]
מבעד למראה
מבעד למראה מאת גלי צוהר נכנסתי לחדר, זרקתי את התיק על הרצפה וטרקתי את הדלת. התיישבתי על המיטה והתחלתי לדבר למראה: "אוף אין לי כוח לחיים האלה יותר. הכל על הפנים. שום דבר לא הולך לי: בבית הספר משנים כל הזמן את השיעורים, את המורות ואת המערכת. אני שמנה ומכוערת ושונאת את איך שאני נראית. […]
מסע אל העבר טליה בנימין
מסע אל העבר שלום, קוראים לי קיילי. אני ילדה בכיתה ט'. ואני איך אומרים לא הילדה הכי מקובלת בכיתה או בבית ספר או בכלל. תכירו את החברים שלי, שהם במקרה במצב שלי: קים- החברה הכי טובה שלי. תום- אח של קים ואחלה חבר. ליהי– היא הילדה הפחות מוכרת. אנחנו לא ממש יודעים עליה שום דבר. […]
וזה לא סוף הסיפור
שלחתי מבט חטוף לעבר שעוני ובו ראיתי כי השעה שלוש ובידיי הפתק המרמז על יציאתם של הקרונות בשעה חמש, לאחר המארבים הרבים ואיסוף המידע הרב שצברנו ידעתי את נוסח המכתבים בעל פה. באותו הזמן כולם הבינו מהו מסלולם של הקרונות ולאן הם מובילים. למעשה תיארתי לעצמי שיגיע גם זמננו, והנה הפתק עם כל כך הרבה […]
שלום בחלום
יש לי חלום ובו עולם שונה. עולם של טוב, עולם של צחוק. עולם שבו השוני לא משנה. יש לי חלום. הוא לפעמים קרוב, לפעמים די רחוק; ממש כמו שכן המחכה שיתנו לו להיכנס. חבל שאין איש בבית… עכשיו כשאני חושבת על זה — זה לא חלום. זהו חזון, פנטזיה. אולי שיגעון. למה יש דברים שיש […]
מצעד הלבבות השבורים
לב שבור יוצא בבוקר מהבית מצלצל לשכן בפעמון. אומר לו לייד פתח הבית: ״בחיים, אחי, סבלתי המון״. חבר שלו עומד בשקט, עם חיוך חלש הוא מהנהן: ״כן – נשארה לי גם צלקת, העולם אחי – כלל לא הוגן״. שוחחו זה עם זה דקה וחצי, יצאו לחצר, וידיים אוחזים. הלכו לרחבה, הגבירו קצב – הלבבות שבורים […]
הדור הבא
היי קוראים לי מלודי בר ואני בת 15. אני גרה בממלכת אוֹפוֹלְיָה שהיא אחת מחמשת הממלכות, אימי סיפרה לי שחמשת הממלכות חיו בשלום בזכות חמשת המגינים שלהם אבל חמשת המגינים של הממלכות נעלמו ואיתם גם חמשת התכשיטים שהביאו להם את הכוחות כדי שיוכלו להגן על הממלכות. כל מה שהמגינים השאירו מאחוריהם לפני שנעלמו הוא מסר, […]
מחבואים -פתחיה צוויקלר
מתרוצץ בגן המשחקים מתחבא מי אני מחפש? אחת שתיים שלוש…. לא מצאתי חשבתי שראיתי, אותי? מי אני? מסתתר מעצמי איני מבין מדוע הקול, הוא עיקש לא משחרר. שביל של דמעות אל המתקנים החלודים מביטים בי בעיניים אדומות בוא התגלש, התנדנד עלי, בבקשה, הם מתחננים בורח, מסתתר. מתחבא מליבי מעצמי, מנפשי בין מחבוא ומסתור קרוע מחפש […]
עַמוֹד, נוּחַ.
הולך אני במשעולים נעצר, שוהה כמה רגעים אני ניצב ולידי ניצבים שורות שורות של חיילים עומדים החללים ושותקים בשתיקתם את החלל ממלאים וימש מוות. הולך אני בארץ החיים מסביבי הקברים כאילו אני האדמור והם החסידים כאילו אני המורה והם התלמידים חיילים אלמונים, חסרי מדים, חסרי בגדים וימש מוות. המחלקה עוברת לדוֹם מול המלך היושב ולרגליו […]
