איפה את?
איפה את?/עדי הלוי ~פלאשבק~ ~"מתי נגיע הביתה?" שאלתי את אמא. הייתי כל כך עייפה ולישון במכונית זה לא היה לי כל כך נח. לידי ישבה בר התאומה שלי ומאחורי דניאל אחי הקטן. שניהם מתחילת הנסיעה נרדמו. "עוד רבע שעה אנחנו בבית מתוקה." הנהנתי והפניתי את ראשי אל החלון, אולי שם יהיה משהו מעניין. חזרנו מביקור […]
המבול
דג כתום, קצת מצחיק. אני שקוע, הם שוקעים. צלופחים חולפים, משאירים סימן. חושבים שאני בלתי שפוי. משפריץ מים לתוך מיכל. האגם מתרוקן ואני נשאר לבד. עד כמה אהבת את היצירה?
איך
איך רציתי להיכנס לנעליה לדעת את תחושותיה מה עשתה? איך בחרה מתי לברוח? איך הצליחה, גם כשקשה, לשתוק ולא לצרוח? איך הצליחה לנתק את הרגש מהמציאות ולהחזירו רק כשחייב? איך ידעה מה נכון לה לפעול בדיוק באותו המצב? איך הספיקה לרוץ בין היריות? איך לא קרסה כשראתה את אחיה נופלים בערמות? איך שרדה? פשוט איך. […]
עוד
עוד אמא בוכה בקול. עוד צעקה נשמעת. על ליבנו מתווסף עוד עול, ויש עוד עיין שדומעת. השקט בתוכנו כשמישהו נופל, והילד שלא שב למשפחתו. האוויר סביבנו מחשיך ואפל, ועוד ידיעה על נער שקבעו את מותו. אבל מה לעשות אלה החיים. במלחמות בזכותם מנצחים. יש נפגעים ויש מתים, והכל בזכות אותם האצילים, שהקריבו את עצמם כדי […]
צלילים ומילים
צלילים ומילים היא הרימה מבט אל הים הפרוש לפניה כקנבס צבוע בגווני כחול בהירים, הגלים נשברו על החוף מלווים בקצף לבן, כמו אקורדים מתנגנים בקצב שקט. העננים כיסו את שמי התכלת הוורדרדים בבלגן חסר תבנית, אך משום מה יפהפה. נעים ביחד עם הרוח הקלה וחושפים מפעם לפעם את השמש האדומה. רוב הזמן נראו רק קרני […]
דרכי אל האור
דרכי אל האור דַרְכֵי אֲשֶׁר בָּהּ אֲנִי הוֹלֵךְ יֶשְׁנָהּ דֶּרֶךְ סְבוּכָה וַעֲבֻתָּה בְּדַרְכֵי אֲשֶׁר בָּהּ אֲנִי הוֹלֵךְ הַדֶּרֶךְ לֹא בְּרוּרָה וְהֶעָתִיד חָבוּי כְּמוֹ הַיָּרֵחַ מֵאֲחוֹרֵי הֶעָנָן בַּלַּיְלָה אָפֵל בְּדַרְכֵי אֲשֶׁר בָּהּ אֲנִי הוֹלֵךְ לְבַדִּי אֲנִי נָד תּוֹעֶה בְּנִבְכֵי הַיַּעַר הָאָפֵל לְפֶתַע יֵשׁ קָרַחַת יַעַר וְהַדֶּרֶךְ מִתְפַּצֶּלֶת לִשְׁנַיִם הַשְּׁבִיל הָאֶחָד מוּאָר בְּסוֹפוֹ אַךְ יֵשׁ בּוֹ קוֹצִים […]
להבין אנשים
כמו כתיבה בלי אותיות כמו מקהלה בלי קולות כמו ציור בלי צבע כמו סוואנה בלי טבע כמו לאחר בלי זמנים כמו לנגן בלי צלילים כמו לצפות בלי כוכבים כמו לחרוז בלי מילים כמו לבנות בלי לבנה כמו לשיר בלי מנגינה כמו ללמוד בלי שאלה כמו להגשים בלי משאלה בלתי אפשרי להבין אנשים מנסים- אבל זאת […]
לב של עבד
מצור על עירי נבצר ואת אשר נגזר לחופש לא נמסר שקט ודממה סביבי נותרת חרש השממה אך בפנים צעקה בוערת להבה שקט שלווה ומנוח כל אדם יתיר ליבו לפתוח כששלי מסרב לבטוח כשאראה סביבי שלום אדע לומר חלמתי חלום. לא יתכן שהגענו עד הלום עד כמה אהבת את היצירה?
202011
אולם החגיגות של העיר היה כולו אור והתרגשות. נדמה היה כי כל העיר באה לחזות בשבע השנים. שבע השנים עצמן היו נרגשות לא פחות, הן רקדו וחגגו בלי סוף, משתתפות בשמחתה של השנה החדשה- 2020 ומנחמות מעט את השנה החולפת 2019. שבע השנים היו קבוצה מיוחדת שהכילה כל שנה את שש השנים האחרונות ואת השנה […]
חבוש
יוֹשֵׁב לְמוּלָם, מְיַשֵּׁר אֶת שְׂפָתַי וְהַכְּאֵב הֶעָמֹק, מְחַלְחֵל בְּעַצְמוֹתָי. סֶלַע כָּבֵד נוֹחֵת – וְנִסְגַּר עַל רֵאוֹתַי, וְכָל נְשִׁימָה דּוֹחֶקֶת אֶת דִּמְעוֹתַי. מִדְקֶּרֶת כְּאֵב קָרָה, מְצַמְרֶרֶת וּמוּחָשִׁית מְפַלַּחַת אֶת חִבּוּר אֶצְבָּעִי הַחֲמִישִׁית. גּוּפִי קוֹפֵא וְנִרְעַד, בְּעוֹצְמָהּ חֲרִישִׁית, וְעֵינָי כִּמְעַט מַסְגִּירוֹת חֻלְשָׁה אֱנוֹשִׁית. מֹחִי מֱסָרֵב, – נֶאֱבַק לְהֵחָסֵם לִתְחוּשָׁה וּבְכָל זֹאת מְהַדְהֵד בְּרַחֲמִים וְחֻלְשָׁה. רְאִיָּתִי מִטַּשְׁטֶשֶׁת, נַפְשִׁי […]
