יא-יב

אני רואה פריים.אני רואה תמונה.אתם קפואים במקום,עומדים ללא תנועה,מקשיבים לשקוף שמולכם,“חכו רק רגע, לא לזוז!”שמשנה בינתיים משהו עלום,במצלמה. מבחינתכם הוא סתם שקוף,סתם מישהו שהוזמן לפוזה.

“עננו אלוהי המרכבה עננו” קולו של החזן המפייט נפסק ברעש הדלתות הנפתחות בעוצמה בפעם החמישית.  בכל פעם נכנסו שני חיילים ויצאו שלושה או יותר, רק לא

תהילה של זהב:שמעתם עליה?כל קשיש חולם להיות כמוהכל צעיר חפץ במחמדותיהכל תינוק מתחנן לממתקיהאפילו עמי ארצות מספרים אודותיה פזמון:הרבה תלאות עברה בחייה, כל העם כמה

שא עיניך השמימה וראה,הנה נתקשרו העבים.והשמש, כְּחוט־שני מוצת בָּאש,כמו שזורה בין החרכִּים. גָּבֹהַּ מעל גָּבֹהַּ מִגְדְּלֵי־העננים,סורטטו באזמל־שחקים.צורות משתרגות עד אין־רְאֹה,מעידות על הגשם שיבוא. ומפתח הגשמים

יֵשׁ יָם מַיִם עֲמֻקִּים עֲמֻקִּים מְתוּקִים מִתְפָּרֵס עַל כָּל הָעוֹלָם יוֹצֵר נוֹפִים וְחוֹפִים וְיֵשׁ אוֹתִי מַכִּירָה רַק פִּסָּה קְצָרָה מֵהַיָּם הָעֲנָק וְחוֹשֶׁבֶת שֶׁכָּךְ נִרְאֶה הַיָּם קְצָת

סיפור על אהבה וחושך כבר זמן לא קצר שאני מכיר אותה, היא נהגה למתוח את הסבלנות שלי במשחקי מחבואים ו”הליכה לאיבוד”, שבימים האלו אני כל

לכל אחד בפנים בתוך הלב, תינוק צורח.סגור את כל החלונות, נעל את הדלתותחפה הכל במטעה של שמחה, במסכות של שקרים.שאף אחד לא ישמע, הרי רק

חלון מכוסה כפור, נחיל של כוכבים! ראו כיצד האור והנגה משתלבים ונשזרים יחדיו במעין רב־מצב נפלא ומרגש. ועם לימוד סודותיו של היקום בוערת בי האש

ומה זה משנה איך נראה הבחוץ אם הבפנים כולו שחור.ומה זו כל הצביעות הזאת שלא נותנת לי לרגע לחשוב ולעצורמה זה הטפט הזה שעליי שמשתלט