עַל פְּנֵי הַשֶּׁטַח /עטרת פלסר
אָז פָּתַחְתִּי אֶת הַדֶּלֶת וְנִכְנַסְתִּי. נִכְנַסְתִּי לְתוֹךְ עוֹלָם חָדָשׁ יָפֶה וְתָמִים עַל פָּנָיו. אֲבָל מִי רוֹאֶה מָה בֶּאֱמֶת עַל פָּנָיו, שֶׁיֵּשׁ מַסֵּכָה עַל פָּנָיו? וַאֲנִי תְּמִימָה, בְּטוּחָה בַּטּוֹב שֶׁל הָעוֹלָם שֶׁנִּכְנַסְתִּי אֵלָיו. וְגַם כְּשֶׁאֲנִי רוֹאָה מַמָּשׁ בָּעֵינַיִם שֶׁלִּי, שֶׁפֹּה יֵשׁ אֵיזוֹ אֲדִישׁוּת מוּזָרָה, וְהַבָּעָה שֶׁלֹּא תּוֹאֶמֶת אֲמִירָה, עֲדַיִן אֵין לִי נוּרָה אֲדֻמָּה. וְאוּלַי בֶּאֱמֶת בֶּאֱמֶת […]
יְרוּשָׁלַיִם /עטרת פלסר
יְרוּשָׁלַיִם. הָרְחוֹב הוֹמֶה אָדָם, רַעַשׁ, בָּלָגָן וַאֲנִי הוֹלֶכֶת בֵּין כֻּלָּם מִתְבַּשֶּׂמֶת מֵהָרֵיחוֹת, מֵהַצְּעָקוֹת, הַדְּחִיפוֹת. עִיר עַתִּיקָה הִיא יְרוּשָׁלַיִם וּפְשׁוּטָה. כָּל בַּיִת סִפּוּר. כָּל אֶבֶן עִם אֹפִי מִשֶּׁלָּהּ. וְהַסְּדָקִים שֶׁבָּהּ, כַּמָּה יָפִים הֵם. הוֹלֶכֶת אֲנִי בִּרְחוֹבוֹתֶיהָ, וְרוֹאָה אֶת אֲנָשֶׁיהָ עַל שְׁלַל גּוֹנֵיהֶם. אֲנָשִׁים פְּשׁוּטִים. פָּשׁוּט אֲנָשִׁים. לִפְעָמִים סְגוּרָה אֲנִי בְּעַצְמִי, מְבֻלְבֶּלֶת. וְאָז, אָז אֲנִי יוֹצֵאת לִנְשֹׁם. […]
אחות שניה / שרה שחור
אָחוֹת אַחַת רוֹקֶדֶת וְהַשְּׁנִיָּה מְנַסָּה גַּם לִקְפֹּץ וְלַעֲשׂוֹת תְּנוּעוֹת יָפוֹת וַעֲגֻלּוֹת כְּמוֹ אֲחוֹתָהּ, הִיא מְנַסָּה לְהַגִּיעַ לְרָמַת הַקּוֹרְדִּינַצְיָה וְהַתְּנוּעוֹת הַחֲלָקוֹת, אַךְ הִיא מַרְגִּישָׁה שֶׁכַּמָּה שֶׁתְּנַסֶּה לֹא תּוּכַל לִרְקֹד טוֹב כָּל כָּךְ, לֹא תַּגִּיעַ לְכַפּוֹת רַגְלֶיהָ שֶׁל אֲחוֹתָהּ, הִיא מְנַסָּה לְטַשְׁטֵשׁ אֶת הַתְּנוּעוֹת הַמְּרֻבָּעוֹת שֶׁיָּצְאוּ לָהּ, אַךְ מִי שֶׁהָיָה רוֹאֶה אוֹתָהּ רוֹקֶדֶת וַדַּאי הָיָה צוֹחֵק וְאַף […]
הרשימה / איתן סלצר
אותו היום הגורלי הגיע. היום שבו כל תלמיד ברחבי הארץ מקבל הודעה שבה מבשרים לו לאיזה ישיבות הוא התקבל. כל תלמיד יודע את המאמץ ואת היגיעה ששגורה בניסיון להתקבל לישיבות נחשקות; בירור, מבחן, ולבסוף ראיון אישי. אבל יותר מכל קשה המחזוריות השגרתית ומשעממת, בפעם הראשונה שתלמיד הולך לישיבה כלשהי, הכל נראה מקסים. מקבלים הסבר על […]
דפים ריקים /רחל קרמר
בֵּין הַקְּרוֹנוֹת וְהַסְּדָקִים הַדַּקִּים אוֹתִיּוֹת נוֹשְׁמוֹת מְחַפְּשׂוֹת מִלִּים, מִלִּים שֶׁאַף אֹזֶן לֹא תִּשְׁמַע כִּי הכְּתָבִים נִשְׂרָפִים וְהגַזִּים חוֹנְקִים בְּמָקוֹם שֶׁבּוֹ אוֹתִיּוֹת פּוֹרְחוֹת, יִשָּׁאֲרוּ רַק דַּפִּים רֵיקִים עד כמה אהבת את היצירה?
רק אני / נטע לאה ציונוב
אני, אני המחולקת למלא אני קטנים. אבל מתי אוכל להיות האני הנכון ששולט על הכול? לא האני הפנימי, לא האני החיצוני ולא כל שאר האני האחרים. לא פחות ולא יותר, רק אני. כשאני אסיים לעזור לאנשים אחרים בבעיות שלהם ובחיים לא ישאיר לי זמן לעזור לבעיות שלי בין עצמי לבניהם? כשאני אסיים לקרוא סיפורים של […]
אל ארץ הקודש / הודיה ארליך
"אל תדאג לנו, אנחנו נהיה בסדר, תברח, תברח ואל תסתכל לאחור… רק זכור תמיד בני, זכור תמיד כי אתה יהודי…" מילותיה האחרונות של אימי עוד מהדהדות בי אף על פי שחלפו כבר כמעט שש שנים מאז אותו יום בו עמדנו אני, היא ואחותי הקטנה חנה'לה ליד הפרצה שבגדר הגטו. אבי ואחיי הגדולים נעלמו עם הרכבות […]
שלווה / טוהר עמוס
כל יום נראה אותו הדבר. אני הולך לבית הספר וחוזר הביתה, ואחר הצהריים מכין שיעורים או משחק עם חברים שלי. שום דבר לא משתנה מיום ליום, חוץ מצבע הבגדים שלי. יום אחד היה שונה מקדמיו. אחרי הלימודים נכנסתי לחדר כדי לשים את התיק, וראיתי משהו מוזר. בפינת החדר הייתה בובה לבנה שמעולם לא ראיתי. כשהתקרבתי […]
הייתי כאן הרבה לפניכם / אנונימי
הייתי כאן הרבה לפניכם. לא, אני רציני. כשקירותיו של הבית עוד היו מחופים בשכבת לבנים אפורות, וגג הבית היה לבן וחלק, אני הייתי כאן. כשרעידת אדמה החריבה את הגליל, וספרים בכריכות עור נפלו ממדפי העץ שנרקבו מאז, אני הייתי זה שהרמתי אותם וסידרתי אותם מחדש. כשמלכים ואבירים עדיין היו בנמצא יכולתי ללכת לראות אותם מגיעים […]
אח קטן/ מעיין יחיאל
אח קטן בדרך ליואבי, כבר חמש שנים שהוא ילד יחיד, לאביו ואימו כבר נמאס מנדנודיו שיבואו לשחק איתו במכוניות או בלגו. יואבי תמיד ציפה לאח קטן שיבוא לשחק ולדבר איתו, הוא הרגיש בודד, אין לו כל כך חברים מהגן, הוא תמיד היה זה שנשאר בצד, זהו אופיו, ביישן. "למה אין לי עוד אחים?" היה שואל […]
